|
הים מתפרם מולנו
בתנועות לאות,
זרועותיך החשופות
כמו בהרת-זהובה בעיני
|
אני יושב דחוי במטבח
פני מלאות בכיח.
הרגשה להיות חולה גרועה יותר
מן המחלה עצמה.
|
אף פעם לא שאלתי את אבי
מה עבר עליו
בגיטאות באירופה.
|
החושך מהבהב
ואני נגעתי בך היום
חשוקה שלי,
|
את לא יכולה לחוש
את כאבי היפי שלי,
הם כוססים בי כמו רימה.
|
בלילות
את מסתובבת סביב
השיעולים שלו,
הפחד דרוך בגרונך
כמו הדק
|
ברגעי-הדחק
אני מוצא לנכון
לברוח לזכרון-החי
על אבי המת,
|
שלא יהיו הדברים
קלים בעיניך.
לקחת אשה וילדים,
לנטוש בית
ולעלות לירושלים
ללמוד תורה
|
הם יכולים לשמוע
צעקות-שבר סביבם ואפילו
לא להסתובב.
|
הקור במרפסת
מביאני עכשיו לדמעות.
אני רוקע ברגלי
כדי להתחמם.
|
קרוק נהרג
מ"טפטוף ארטילרי" על החניון,
הוא מת מאובדן דם.
|
בשקט של הנסיעה
אני שואל עצמי מה קרה, מתי לעזאזל
הפסקתי להשביעך רצון.
|
מה שהעכיר מעט את הרגע
זה הצורך המגונה שלך לחטט במעשי,
לבדוק מה מחטאי הישנים
לא נסלח.
|
לא פחד היה זה,
היתה זו חרטה.
|
כל-אימת שאת מרימה עלי את הקול
אני מתאבן מפחד,
|
לכי להתכסות בזעמך.
אני אשב כאן מוצל באור
ואקרא את עיתוני-השבת.
|
לא חושבים בכלל עלי,
שלוש קומות מתחתם,
מתאבק במקומם עם המלאך,
יורד ועולה בסולם המלים.
|
בואי שכבי לצידי,
הסטתי לעברך
את כרית-הפוך
כדי שתוכלי לשבת בשכיבה.
|
בדממה שהחליפה
את חריקות המיטה
אני מביט בחלקי-הלבוש
שפיזרנו ברחבי-החדר,
|
|
|
אתם חיים
ברפובליקת
בננות!!!!!
סבתא של טרזן
מתנגדת למשטר
הקופים |
|
