hey, im the invisible kid, well not invisible per
say, but no one notices me, so im invisible..
i always feel bad, but i got a special thing, u
know, the smiling mask...
i think im insain, all the weird things going on
in my brain,
they say im stupid, so let them, i dont care
i do not dare
i just sit there and stare
בלאץ' לא כתבתי  המון זמן, שנה בערך..
אז המוח מלא, זה מעצבן ונחמד בו זמנית
ממ כמה מילים על עצמי.. נו שיהיה,
אני סמיי אוטאקו(Semi otaku) סה"כ אני חושב ששום
סדרה
לא תתעלה על גדולתה של Furi Kuri למה? כי הדמויות
הדמויות שם כל כך טובות פה אני שם סמיילי מתמוסס
אז היום אני מבזבז את הזמן שלי עם חברים לפעמים
עם שירים שאף אחד לא מכיר ועם חרבותיי החדשות..
אני רוצה ללמוד קנדו אבל אין בירושלים דוג'ו ;;
וזה לא הוגן שמישהי אמרה לי שאני מדוכא כרוני, אני
לא :[
אני גם מבזבז את זמני בכתיבת דברים, שכמסתבר אף אחד
לא קורא לא שזה חשוב לי שיכירו אותי :/
חי חי, אז העמוד הזה יוצא כיומן אישי, או בלוג,
כרצונכם..
ודבר אחרון, אנשים שלובשים חולצות NFL(נו החולצות
הגדולות האלו, הממש גדולות והנוחות P: ) לא בהכרח
אוהבים סאבלימינאל
אז אני מתעצבן מזה בקלות.. בגלל שאני לובש אותן זה
עושה אותי מעריץ של המפרסם שוקו קרלו הזה?!
שוקו קרלו זה לא מגניב בכלל...
"X Spots the marks" זה משפט טוב...

בית המשוגעים... פתאום מישהו נכנס לחדר, בידו חתיכת נייר, הוא קורא לי:"ג'יי קלאג אתה מואשם ברצח של דרייק וולינקוף, כיוון שהרצח בוצע בנסיבות של אי שפיות זמנית הגעת לכאן, למכון לטיפול באי שפיות, הגעת ל"מקלט..."

I am just an empty page I am just an empty page, like my notebook says , no depth, no secrets, just an empty page, so i write out my pain, i know im insain ,so here i empty out the ideas from my brain

אז מה עושים כאן? קבוצה של אנשים שחושבים שהם עמוקים שננטשו על הידי ההורים שהיו בני שלוש בבצפר מתעלמים מהם ויש להם כל כך הרבה על הראש ואין איפה להוציא את הכל הם כתבו על השולחן וזה הלך כתבו על הקירות והקירות אכלו גלשו שעה ומצאו את הבמה החדשה