|
קצין ומשורר, מחלק את זמנו בין המדעים המדויקים
והמשפחה. אך חי בכפיפה אחת עם המוזה והיומיום הקשה
בארצנו.
אאורה - אורגזמה מוחית
תקוות עם
נשברה
|
הבאתי לך פרח של אור
קוציו דקרו את ידי החוורות
|
ידיך נשאוני לאוויר
עת ללכת לא ידעתי
שימחת ילדותי
בקיבוץ נעורי
|
בשמיים ענני סופה
זורעים רחמים
על לוחות הפנים של
אנשי השמיים
אנשי הדמעות
|
פניה הוסתרו
בכובע רחב שוליים
|
אש נשימתה
הליטה
צעיפי עיניה
|
בחשכה הלטתי פני בשערך
לנשום ריח גופך החם
|
בגן גדל דגן בגן
גדל אותו גנן קטן
|
בערוב יום בסוף החשכה
יד עלומה משכה בחוט
אופק ירד על האדמה
חושך זחל על החול
|
גבעות הגלבוע
עמק יזרעאל
שטחי חיטה צהובים
צהובים ברוח החמה
|
שפתיך האדימו מחום
גופך צמא לאהבה
|
בוקר עולה ואת
יורדת במדרגות
עיניך עצומות למחצה
שערך סתור
|
אילו רצה לתת
לדגים כנפיים
הם היו
שוחים בשמיים !
|
גיליונות אפר מתגלגלים
חולות נודדים ניגרים מבעד
לחורי הזמן השחור
חדש הופך ישן
כמו עשן נמוג
סלילים של חושך
|
עופות הבר עזבו
כאשר נבטי הרוע כבר פרחו
שלטון של פחד באביב
בסוף הקיץ
קצר את השיבולת
|
זמן עבר
נשכח לנצח
נזכר עכשיו
לרדוף את ירושת
עמנו
|
בלילה על מישכבי
רכון על אדן החלון
לפתע !
|
בלילה על מישכבי
רכון על אדן החלון
לפתע!
|
כוכב זרח
מתוך הדמדומים
שמלת הלילה
הכחילה פניה
|
בין מגדלים שחורים
בצל הברוש
הזמן עובר צל חולף
אדם לאדמה
איש לאישה
|
בתי שיר מילים
שורות של אותיות
נפרמו מתוך המגילה
הסתלסלו כעשן פורח
|
שקט מהלך על פני המים
פורש כנפיו לרוח מערב
פרץ מים גל שמים
|
סוס הרים פרס כנפיים
שעט ורשף במשעולי ההר
בשביל החלב דרכים פלס
צרור כוכבים יצביע
|
עוף נשר גוזלי
דאה וצלח את השמיים
|
בתוך עיניה אגם רוגע
שט ברבור לבן צוואר
|
מלאך עמד על חלוני
משק כנפיים מלא חדרי
יונה לבנה
זכה ותמימה התדפקה
|
פעורי פה
עיניהם ריקות
אנשי הגשם
|
ישבה בקיבוצה
יצירות רוחה לפניה
מוקדש לאימא
|
פרחי קוצים
יבשי קרקפת
עלי מדבר לוהט
בין משעולי רוחות
מצאו ביתם
|
פרפרי חושך
כיבו את האורות
ריחפו על פני הפחד
כיסו את הדממה
|
בינות לעצי האורן השחורים
היכן שהרוח לא שורקת
|
גופי מזקין
ילדי גדלים
געגועי רבים
וראשי מלא שנים
|
ראש צפעוני אשה
רשרוש פעמונים
|
רוחות האור הלבן
בינות לקרני השמש
נשברות
בין רסיסי מים
|
רוח שובבה שיחקה
עם רעם בינות לעננים
במרוץ סוסים קלי כנפיים
בתוך סופת רעמים
|
הלילה מתחלף בצבעיו
משחור לכחול אינדיגו
שוליו מחווירם בקפלי בגדיו
|
הזמן פיזז
כיתת רגליו
רקד עלפי
|
שכרון חושים
הלמות הדופק
גלי הקצף
בועות חמצן
|
שמיים חיוורים
נתלו מעל הראשים
שמש דום
בעמק האלות
|
שמש חורפית צהובה
הסתננה אל תוך חדרי
|
רק רציתי להושיט
יד ולגעת בך
שנתך שוכבת במיטתי
שמש חורף מתכרבלת
|
השקדיה הנצה
שלל פרחים
אלפי נורות
צבעי כלולות
|
מחאה על העיוורון
על השקר
על צהל לנצח
מוקדש לגינת
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
כששאלתי את אמא
שלי למה הייתה
שואה היא ביקשה
ממני שאני אתן
לה עיפרון, נתתי
לה היא שברה
אותו ואז ביקשה
את כל החבילה,
נתתי לה אותה
והיא ניסתה
לשבור אותה ולא
הצליחה ואז
אמרה:
אתה רואה, יהודי
אחד קל לשבור
אבל הרבה יהודים
יחד זה קשה.
אבל אמא בשואה
נרצחו הרבה
יהודים,
היא שתקה לקחה
מסור וניסרה את
העפרונות.
אתה צודק היא
אמרה לי וחזרה
לג'ויינט.
יאשה מתחיל
להבין את השואה,
הגראס
והסלוגנין. |
|
