[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 raivit1@hotmail.com

אל היצירות בבמה האהובות על יצחק רייויטאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי יצחק רייויטאל היוצרים המעריכים את יצחק רייויט
בן מזל טלה מודל 1945.
כותב שירה משנת 1963.
בעל חוש הומור ,אוהב בני אדם,
בעיקר את בנות חוה.
איש משפחה מסור וחבר טוב.
נהנה ממשובים טובים ושמח לקבל ביקורת בונה.
שמח לראות יצירות טובות של חברים לפורום.




לרשימת יצירות השירה החדשות
יחסים
שפחה חרופה
גררתיך לתחתיות שאול
בעת נפילתי,

מחאה
אבק רסיסי תועבה
נשיא ועננה
מכסים רקיע.
בצמרות ארזים אחזה אש
ואזובים כלו בעפרם.

הומור
לעת קרירות הסתיו הגיעה
החלה "שתחייה" ללחוץ להתריע
שלעברנו מתקרבת מגעת
סכנה של מגיפת שפעת.

טבע
בערוב יום
עלווה נושרת

בדידות
יש בי רגעים של לבד
רגעים של בדידות ועצב,
fכאלה שפוצעים בבטן
שחונקים בבכי בגרון.

וידוי
נכפף גווך כך פתאום
והליכתך מהוססת, תמוכה
כנווד ללא בית לשכון.
לא אסכים לקלוט בחייך,
אף לא בחיי,
ולכן אני כועס!

ג'ננה
ולפתע...
ווהו...
ווהו...
ווהו...

אהבה
הנך יפה רעייתי, הנך יפה,
כחוט השני שפתותייך
עינייך יונים
ואת רעננה.

הגות
לו
יכולתי את כולם לאהוב
אך לא.
לו
יכולתי לחוש אמפטיה

מחאה
כבר מנעורי היית לי גאווה,
דרכון להצלחה חלון הראוה.
אימצתיך בתשוקת אנוש,
היית שלי בלב ואצלי בראש.

הגות
נתקעה בין לשון וחיך
נבוכה ונרתעת
מילה עילגת.

זכרונות
הן היה זה כאתמול
קרעת התום מעלי
חשפת בי הקמאי היצרי
קלפת האני העילאי.

גורל
סגור עולמך
בכאב אין סוף,
נפש מעונה

בדידות
ארובות עינייך עצב
יורקות כעס כואב,
לילה ויום ועוד לילה
נזכרת ביום ששמך
היה לשמו.

הומור
שלום ילדות שלום ילדים,
היום נלמד כיצד תינוקות נולדים,
נתחיל בסיפור החסידה שאותם מביאה
חוסכת הצורך בחיזורים חתונה וביאה.

אכזבה
צבעת אותי בצבעים לא לי,
פרטת בי מנגינה לא נשמעת,
כתבת בי מילים
לשורות של אכזבה
על ציפיות שווא.

הייקו
בהבל פיה

אהבה
קופאת במקומך
ליבך הולם פעימותיו,
קרועות עינייך
כאיילה ניצודה

הייקו
באור הראשון

מצב
כביש קייצי מעולף
נושף אדים מעורפלים

טבע
על כר דשא ירוק
עם סדין עלוות שלכת
הנחתי גופי לפוש
ולשקוע בחלום.

אהבה
חצות ליל אוגוסט,
רסיסי אור פנס רחוב
מבעד לחרכי התריס
חושפים טפחי גופך.

אכזבה
בימים של עינוגי מילים,
ולילות של חמדה וחשק
היו עיניי לוגמות בשקיקה
מראותייך.

מחאה
מנפחים בלוני שמועות
חצאי אמיתות,
חורצי לשון ככלבים
מוציאי דיבה

כמיהה
ידעתיך בשפת תנ"ך,
אוהב לשונך בשפתותיי
נכנע למתק מילותייך
ברטט משוררים.

געגוע
ערגת נעורים בי נעורה
לכל רעמי תופים וגיטר
זוכר אותך מחוללת בשמחות
עת מילים ברורות
זומרו בלחנים עדינים

הגות
בימים הנוראים
לקראת יום הדין
יום בקשת הסליחה
והחשש שמא לא ימחל.

בערב צונן
שמיים צלולים מעלי
ובלבי רק אפור
בו הלבנה מסתתרת.

אהבה
כורע על ברכי מבקש אהבתך
קורע שלשלות בושה,
מתבונן בך
בערגה

תחושתי
לעת טבעתי בנחשולי כאב
מאיימים שפיות אנוש,
הושטת אברת מלאך
למשותני.

זכרונות
חשתי את עיניה נעוצות
משירות מבט
אומרות "יש מצב".

הגות
פתאום בא לי לכתוב שיר מטומטם,
בלי כל מסר חשוב, ככה סתם,
ללא אהבה, כעסים, מחאות ושנאות,
ללא מילים טובות גם לא רעות.

אהבה
בלגונה מול הרי אדום
בהמיית אדווה חרישית

בדידות
את שהיית האביב
של חיי
הלכת,
את שהיית שלובה
במחזור הדם
שזורם בלבי
שאהב.

חלום
אדוות פנייך מפזזות שקיעה
מול בריזה מפריחה נתזי יין

מחאה
רוצה להביט לך ישר לעיניים
בשיחה כנה ומכובדת.
את במחשוף יותר מנדיב
מגלה טפחיים חצופים
מגרים מבט.

מחאה
בתהומות היאוש הלאומי
לא מצאתי נחמה
כי מלאה כוס תרעלת האכזבה
ואין בנו גואל ומושיע.

מחאה
בתהומות הייאוש הלאומי
לא מצאתי נחמה
כי מלאה כוס תרעלת האכזבה
ואין בנו גואל ומושיע

הרהור
הזמינה אותי לביתה "רק לקפה"
עלזתי, כי שפר עלי מזלי
הלילה הזה, היפיפייה של העיר שלי.

גן עדן
מתגלגל לו צחוק גדול מתגלגל וצוחק,
מתגבר על כל עצב דמעות בכי מוחק,
צחוק של שמחה ובדיחה על מצב המדינה,
על איכות החיים, שלטון וכיצד מגינה.

כל יום
אני מתאהב מחדש
פנייך כתמונה יפה
באלבום חיי

הגות
היו הולכין ומשוחחין
השכל והמזל
אומר השכל למזל:
שפר עלי גורלי
שעושה אני הכל במחשבה.
משיב לו המזל:
ואני כשמי בר-מזל
כל שעושה הצלחה הוא.

עצב
כתמי דמך
כמזבח יגוני,
טבועים
באספלט שחור

טבע
בערוב יום
עלווה נושרת,
עצים ערומים מפארם

מצב
ובצר לו לאיש שנכנס ויצא
חיפש פתרון וחשב שמצא
ובעזרת קנאה וצרות עין
מנסה לשכוח שקצר לו הזין.

ביקורת
אינך רואה אופק בים חייך
דרך לארץ מבטחים,
את עצמך זנחת
בשולי הדרך.

הומור
אביר המטבח יצא להציל
כבודו האבוד של החציל,

אכזבה
מקנא אני בכם,
שאש המחאה עדיין
בוערת בעצמותיכם

אהבה
אהובך

תמיד שם בשבילך
כששקט או שזועף,
מקציף פניו בחן
של אוהב.

הומור
כל המנות היו קורניבור
וככל שניסיתי לחפש ולנבור
לא מצאתי מזון אליו לחבור
כיצד הרעב אצליח לשבור?

אהבה
שחומה היא
תלתליה שחורים
ועיניים... שקדים
אוכל מזרחי.

אכזבה
קיימת בנו שאיפה כמיהה להיות "אור לגויים"
חכמים, בעלי מוסר, אוהבי אדם, נאמנים ונאים.

כמיהה
דמעותיה מציפים ספקות מעיקים
טובעת בנחלי צדקתה.

ארוטי
נושם בכבדות,
דמי נלהב עורג,
מניף תורן זכרותי,
מלטף את גבעת עינוגך.

כעס
זוכר אותך לבושה בבדייך
ניצבת גאה ופורחת

כעס
להיות בטוח שאת
אמיתית
לפחות אלי, אם לא
לשאר העולם.

כעס
עייפתי
ממריבות סרק
שיורות בי צרורות
של אשמות שווא,

געגוע
אני זוכר אותה
בגעגוע,
לא רצתה להפסיק
עיניה דומעות

ארוטי
אם תמצאו דודי
מה תגידו לו?
שחולת אהבה אני.

אמונה
אני מאמין בחרות האדם
לחיות באמונתו.
אני מאמין באדם
כאשר הוא אדם

הגות
נפש ללא גוף כמו ענן צחיח
גוף ללא נפש נעול עם הבריח.

געגוע
רוח באמירי עצי ההר שמנגד
לוטפת בעצמה כוחנית -
אנשים ומכונה.

אהבה
ארגי אותי בעדינות
בחוטי
אהבתך

כעס
גלים של בכי
מרעידים את גוו
מבעד לוילון דמעות
רואה את שחף החברה
אחותו של אסי

אהבה
כי רוצה אני אותך לדעת ,
ללא הרף בך לגעת.

אהבה
פוחד להיות איתך לבד בלילה, צרכייך לספק,
חושש לגרום לך נזק, פן ראשך ימעך מהמרפק,
בכייך נפשי קורע, ואין בי מה ואיך להושיע,
אך בחייך להיות רוצה, כשחיוך שלך יופיע.

וידוי
גופי ערום אך נפשי נותרה
אטומה ומסוגרת

מחאה
והשנייה - ש"בזבזתי" סתם חלום,
לא על מאהבת.

ארוטי
ראיתיך נכנסת לבית הקפה
זקופה וגאה כתמר
גזרתך תלפיות.

אכזבה
מיידה מילים
מבלי לעשות חשבון,
סודקת חברויות
מרסקת אהבות לרסיסים

כעס
מנהמת לבי
אני כותב מילות מחאה,
בכאב עמוק

מחאה
פשוט כותנת היושר
ולבש אפוד זדון
בהיכנסך לאולמי השררה

געגוע
מצפה לברון בפתחך לברכו
בדרך שנחרט בה שמו
דגי זהב משייטים
בכיכר.

חלום
בחלומי אני גמל באהבה רווה
עוד לא צמא אך מחפש נווה

אהבה
אני זוכר את ריח האדמה
השחורה המתוחחת
את הגשם הראשון בסתיו
את צמיחת הבוגנויליה

חלום
עוד רגע, ישמע הקול הנורא
על פני הארץ
להמית כל חי.

הומור
מביט בך נפעם ונרגש
גופך לי בעונג מוגש.

גן עדן
עומדת מולי בגופך החשוף
מציעה לי תפוח
עגלגל ואדום, מפתה
כמוך.

הומור
ג'ינג'י נחמד וצנום
פרא אדם ופיקח
ללא רגע של שעמום,
את מצבו ניתח.

כעס
ראיתי עינייך מבוהלות משתאות
בקורבנך
שלא בחרת להיות
שמעתי את שתיקתך זועקת
די אבא די

ארוטי
בשפתיים שוקקות יונק
חלקת צווארך
אנחותייך כמנגינת עגבים
נשימתך אהבה.

מחאה
מתבוססת בדמייך
מדקרות לשון השקר
חורצות בגופך התמים
מילות תרעלה.

אכזבה
כשחלפו לה כל העתים
והבדידות חרצה בה
תלמי כאב -

אמונה
כשתאזלנה אנרגיות גופי
כשאחדל,
תצאי נפשי מכלא בשר מרקיב.

אהבה
בים של אכזבות טרופות
גלי יאוש סחפוני

אהבה
כנהר שעלה על גדותיו
מציף שדותייך
לרוות
אהבתך

תחושתי
גלי דאגות אפפוני
ואני מנסה לשחות,
גלים שחורים מאיימים למחות.

מחאה
די, די, די, נמאס לעם נמאס,
שלטון רקוב מושחת וכנסת של חמס.

ארספואטיקה
כוכבך דרך נתיב
למצפון מיוסר באלם
מילים שלא נכתבו
או שנעו במשפטים תועים.

גורל
שלוש דלתות בכלובך,
האחת מארז לכניסה
ויציאה אנושית

שואה
צופה במכשיר הטלוויזיה בתוכניות ובסרטים
מתרכז לא ברור למה בתכנים לפרטי פרטים
דמעות של צער וכאב זולגות על לחי רטוב
שרירי מתכווצים לוחצת הבטן, כמה עצוב.

הרהור
כמו עבים נישאים ברוח הגיגים שטים במוח
ללא שיטה, סתם כך בכיף ולצוף בנוח,
המחשבות ההיגיון רוצים אותם לתפוס
אך משטים הם בחן עפים ללא מנוס.

אלגוריה
מחנק בגרוני שיתוק הפחד
מנצח,
מישהו בי מהתל? ואולי זה
רוצח

הומור
בחדר האמבט
צלילי מים ניתזים,
מבעד לדלת חצי שקופה
צללית מתקלחת.

אכזבה
לשונך במצב אוטומט
יורה צרורות מילים,
הורגת

אהבה
נעלמה אהבתך לי
ולא אמצאנה,
יומי הולך ודועך
מפחידי הלילה
לבד.

געגוע
את היית לי המלאך
הלוטף כאבי ועיצבוני
בלעדייך ימיי ארכו נצח
לילות מילאוני בדידות.

תחושתי
בתוככי נשמתי מסתתר "הילד" של אז
מכתיב התנהגותי בתת המודע נאחז

געגוע
מחייכת אלי בת שחוק של סוד
בשפתיים,
מפנה גופך הענוג ורצה עמוק אל
תוך המים.

ייסורים
שנלמד להיות ראויים לטוב
שנדע לשמוח וזולתנו לאהוב

סאטירה
ויאכלו מכל טוב הארץ
וגם בכוס נתנו עינם
לחג הקורבן

הלל
רחצת וסכת גופך,
שמת בפוך עינייך
ובמחצלות חושפות
לפתות את שבחרה לך נעמי.

הגות
משוטט במחילות מוחי
מחפש אחרייך,
תוהה אם לא טעיתי
בדרך בה דרכתי.

הומור
קחו למשל את זה האיש
שאשתו אוהב מרגיש
שחוזר מוקדם מגיע
אותה עם מאהב מפתיע.

ארוטי
את כוחי היא שואבת בלשון חלקלקה.
מלטף קימורי גופה, בחוטי הנחושת

אהבה
הטעם הזה
של רפרוף שפתיים

בדידות
השחקים יורדים בלילה ואני בודד

השחקים יורדים בלילה על ברכי יורד

הרהור
מתכנסים ביום שישי, שעת צהרים, באופן קבוע,
כינוס משפחתי עם הילדים והנכדות בכל שבוע.

כאב
אבל היה רגע,
הרגע שלפני שראינו
שעדיין היה זיק של תקווה.

גן עדן
לפני שהגעת
היה עולמי תוהו ובוהו
הררי קרח וחושך בלבבי.

ארוטי
את אלת האהבים
לכהן במקדשך,

טבע
מלא יופי העולם, את נשמתי עוצר.
זה אביב.

הגות
ברכב הוא צופר להולך הרגל שבמעבר חוצה,
אך כהולך רגל חוצה הכביש היכן שהוא רוצה

גורל
בוודאי
שאת צודקת,
הרי ברור
שאני מדבר שטויות,
לא תמיד,
רק כשיש ויכוח.

ארוטי
זוכר לילות ללא שינה
עת דיברו גופינו
דברי מזמור לאהבה.
תלפיות גופך, כחלום

כעס
מחויב לך
לא מחוק וכתובה.
לבו רגיש.
כולו אכפת.

ביקורת
שבעתי ליטופי כזב
עד כאבי יזעק

הומור
מלאי פתי בכדורי חימצה
מטוגנים ובסאלאט

נוסטלגיה
צוחקת לי
לא מבינה, נבוכה
שמא אבדה בינתי.

אכזבה
מתבוססת באשפתות, זנוחה לאנחותייך נבגדת.
את שידעת ימים יפים, נשמרת בקנאות על ידי מעריצייך
שבאהבה גדולה חידשו ימייך.
את שהיית כור ההיתוך להמוני בנייך -
גוססת.

הגות
לא נותר בה חלק אהוד
ואין מושיע בפרץ.

וידוי
מעולם לא חשפתי רגשותיי
לא הפגנתי עלבון
לא מצוקות נפש

אהבה
עץ נטוע אני

בעומקי האהבה,

אהבה
עינייך מדברות אלי שירת מלאכים
דיבורך מרטיט בי מיתרים
בצלילי אהבה.

חוסר אונים
אורגת רסיסי חלומות
לכסות ענן חייך
בפיסות אהבה.

ארוטי
במכתש אהבתך,בקצב העלי
במסתורי תוכך, גופי
כותש
את פרי אהבתך

הומור
יש ימים
של למה כדאי
בואי נפרד כידידים ודי

יחסים
ריח פרחי ההדר
מרחף באוויר
דבורים מזמזמות
שירי צוף

געגוע
כשהייתי פעם הייתי ילד והיו נילי ותמר
ללא אחריות רק כיף, בלי מחשבות על מחר.
המון שמחה של קונדס וקונצים מכל המינים
העכשיו היה חשוב והעתיד? - רק אחד הזמנים.

געגוע
כשהייתי פעם, הייתי ילד
כשאני היום, אני איש

שכול
כושלות רגליה
בלבה נפערת אפלה.
מוחה ממאן
ידעה
עוד לפני שבאו.

אהבה
על קצות אצבעותיו
בוקע
זורה חשכה, כוכבים

מבעד לענן מציצה שמש
בוחנת מהססת

ארוטי
ירח עגול מביט בנו ממעל
בלילה שקוף וצונן
מאיר דרכנו בכל פסע ושעל
מחשכת ליל לגונן.

אהבה
אהבתך עלי כותרת לליבי
בנשיקותייך גמעתי אושר
ידעתיך בדמיוני הקודח

ארוטי
ידייך שלוחות במדרון
גבעת עינוגייך
נרתעת.

מינימליסטי
עשן השריפות המחניק
העולה ממקלטי השררה והשלטון
כשנפילות אין ספור של אטימות
חורכות פיסת השפיות האחרונה

נוסטלגיה
בעת שהקטיושות נופלות
המוזות שותקות
והעיתונות מפטפטת אותנו
לדעת

אהבה
כערבה הבוכייה על שפת הנחל
כלביאה בפני השחל
תרכין ראש.

אהבה
לאהוב אותך בשלושים שניות,
שעון בקצבי אהבה להיות.
בין הקפיצים הספרות וצירי ספיר,
מחוג נשמתי קליפותיו מסיר.

יחסים
בורקות עינייך
מצועפות דמע,
על אהבתו שנטלה

הומור
אינני זוכר מתי הפכתי
לתקליט שחוק
של משפטים חוזרים שמשעממים
בעיקר אותי

אינני זוכר מתי הפכתי
לתקליט שחוק
של משפטים חוזרים שמשעממים
בעיקר אותי.

אהבה
חובק אותך צמוד,
תימורי טללייך
מחציפים אל חזי

כעס
אל תקראו לי אחי
אני לא.
אבי הוא סדר וחוק
אמי דמוקרטיה ודרך ארץ.

הגות
קורא את מחשבותיכם
גם בלי לראות,
אתכם אני מכיר
ככפות ידי המסוקסות

וידוי
עירום ועריה לפנייך
חשוף,
לא יכול להסתיר לשקר,

ארוטי
גביני עינייך מתכווצים בזעם
חושפת חמוקיים

תחושתי
שבת בצהריים רק אני ואת
אתמול המולת משפחה
בסעודת השישי,
והיום השקט זועק.

הרהור
לו יכולתי את כולם לאהוב
אך לא

אהבה
במשעולים עלומים נישאתי
במסע מתמשך למופלא

הומור
צלצול שעון מטריד ומציק
להתעורר, אוף... זה מזיק

תחושתי
קרני שמש ראשוניות-
חגיגת השכמה.

ייסורים
עינייך שותקות עצב
מבטך אומר
אושר קמל

מחאה
ניצבת בלי ניע פניך לרחוב,
ללא תחושת אושר או מכאוב

הגות
נעלמת, חיפשתיך אך לשווא,
רוחי צחיחה כנחל אכזב.
את היית ההשראה להגיע,
תחושותיי בעולמך להביע...

יחסים
לא זוכר אתכם רבים
גם לא מגבירים קול
בעת ויכוח,

הגות
בפרפורי נשימתך אחרונים שמעתיך
אומר: אל תפחד מהפחד

הגות
כשיגיע יומי כדרך כל בשר
ונשמתי תפרח מזה המאסר
אשא דברי הספד ללא נהי
את אני בטוח למראשותיי תהיי.

גורל
על כיסא גלגלים
עושה את
הפסיעות הראשונות
של תחילת סוף הדרך

מחאה
ידם נקשה על דלתך
לבושי מדים
עיניים מושפלות
בכאב נורא.

עצב
במרפסת ימיך הילל
נדמה השמש
מגיפה תריסי האור.

ביקורת
מצקצקים לשונם
בקרנות

הגות
מכיון שברור כי המקבל האמיתי הוא זה שנותן,
הרי שכל הנותן הינו אגואיסט חיובי שאיננו רוטן.

הומור
"איך יתכן שאת לא מסוגלת
להגיע?
עם כל משחקי הקדם,
לי זה מגיע?"

אהבה
ים כחול בהיר מרחף מעלי
אתמול רחצו השמיים
עננים באפור.

כעס
מילתך בן
מייסרת את נפשי.

עצב
מבעד לעיניים נכאות
וקפלי נפש עצובה,
קרן אור אדמדמה ומחממת
הפיחה חלקיקי קסם
בשברירו של הזמן.

מחאה
בשדרה ירוקה שמעתי
עצים מלחשים
על יום שנטה לישון
ולא קם

קינה
עץ נטוע אתה באדמתי,
כארז הלבנון

הרהור
בוגדת מזה דורי דורות
לא נחשקת

מצב
בוגדת מזה דורי דורות
לא נחשקת,
בלה ונובלת משחרת לטרף
לא תעזוב

הומור
אצל מי נעשה השנה את החג?
מי מכין המרק ומי את הדג?
כך מידי שנה בשנה מתחילים
צירי הלידה של בלאגן מאכלים

ארוטי
חדר קר בצפון מערב
מסירים הכפפות
לגיפופים משתלחים
כסופת חולות מדבר

סאטירה
מסתכל במראה עוטה מסכה
ויוצא

געגוע
כיסופיי כמעיין נובע געגועים
זורמים אל הלא נודע,

הרהור
יריעת שמיים כחולים ממעל
גבעת דשא ירקרקה
אגם מים קטן
ומזרקה

ערפילי
אין לי חשק
להתעורר לבוקר עצוב
אל האפור שבחוץ

כמיהה
במגרש הגרוטאות של החיים
חיפשתי חלקי חילוף
לכל צרה שלא צפויה.

ארוטי
מחשבותייך ערגה,
מילותייך
בחוטי הנחושת

מינימליסטי
לא יכול עוד לעצור
את זעקת הכאב
הנורא,
לא רוצה לחבוש
פצעיי המדממים
מעלבון ואכזבה.

כעס
מנפחים בלוני שמועות
חצאי אמיתות,
חורצי לשון ככלבים
מוציאי דיבה

ארספואטיקה
שמעתיך אומר
אל רחום וחנון
הוא
ותורתו קבלה

בדידות
הגמיאיני במימייך הצלולים הקרירים
לצנן את ציית נפשי במדבר חייך,

אהבה
שולח לך חיבוק מעודד
לחזק רגעי נפילה
שימי פצעי נפשך
על כתפי

יחסים
נשקת לי על לחי
ברעדה.

מחאה
שחיתות פושה במנגנוני שלטון ואפילו רוה"מ,
בכנסת ח"כים מצביעים כפול מחייכים בנועם.
מנהיגים שחובתם להיות דוגמא לפשוטי העם,
חוטאים ולא מכים על חטא, פעם אחר פעם

מחאה
צמרות משפילות מבט
לציוץ שלא נשמע

ארוטי
מעסה עופרייך
כאופה בצק
ללחם.

הלל
רוח לוטפת בליל קיץ
דשא לוחש לרגל יחפה
כתינוק מחייך,
זו את שיודעת לחוש,
לגעת

הרהור
בשדות המטאפורה שמעתי
קולות מצהלה ורון.

ביקורת
מרסק פשרות מילותיי
אל סלעי עיקשותך

אכזבה
רעם קולך הכועס
עינייך הבורקות זעם
סיערו את גופי
שנכנע לשטף חמתך

געגוע
דרכך
חזרתי למחוזות ילדותי
צרובים אי שם בתודעה.

כעס
נלכד ליבו ביופייך
שבי למתק שפתייך.
לא ידע
אין אהבה בך

אהבה
יש בי אהבה מעבר לכל גיל,
כך אני מרגיש וכך אני רגיל
אין סוף לחשקים.
עדיין

אהבה
יש בי אהבה מעבר לכל גיל,
כך אני מרגיש וכך אני רגיל
אין סוף לחשקים.
עדיין

ייסורים
בעת ימים שפופי חדווה
עורבים זקורי מקור
אורבים למיתתך,

מחאה
תודה לא אומר לנדבנים
פותחי היד והפה,
מתת לא אבקש
מיחצני הנתינה ביום
עושי עושק עת ליל.

ארוטי
שמש מלבישה עורך באש
תשוקתי הבוערת

חלום
מה את חשה
כשהם בך
ונפשך היכן?

אהבה
שערך צימח ושדייך נכונו
לא ידעך איש
ואת תמה.

יחסים
מגרשת תחושות של חיבה
אין בך שמץ שמחה
אף מילה של עידוד,
שונאת את חייך
ממררת חייו.

כמיהה
מביט בכם ישובים
על מצע של עשבי חורש
לשפת הנהר,
עץ בודד אני
נטע שורש
מול ההר.

אהבה
ערבה בוכייה
חובקת מילים בבדייך
שוזרת שירים

אהבה
מרחפת על הדשאים בפארק
כברבור צחור עלי מים,
בוהק שיערך מסמא אישוניי,
לבי מטופף במקצבי צעדייך.

מילתי מתלחלחת
ממתק שפתייך

ארוטי
מילתי מתלחלחת
ממתק שפתייך

פיוט
כי הינך-
פטר רחם אימך
זרע ראשון.

טבע
אוהב את החורף
כי נעים להתכרבל
איתך
תחת שמיכת הפוך

מצב
בג'יפ שעצר בסמוך אלי,
ראיתיך.
גופך הלבוש רק בעורו
היה חשוף לחלוטין למבטיי,
לרגלייך סנדלים גבוהי עקב.

ג'ננה
מתפקעת סבלנותי לרסיסי כעס
לא אוכל עוד לחשות.

הומור
זירעון אחד צלח הגיע
לביצית חדר מזיע

גיהנום
בודק קמרונות גופה
נוגע ממשש.
חשה מלוכלכת בשרה
נשרף באש,

עצב
כתמי דמך
כמזבח יגוני,

ג'ננה
טיפות של שמש לוהטת עלים נצרבים.
אדי החום מין הכביש, כל מזיעים.

יחסים
ראיתיך
שיכורה מתחושה רגעית
של ביחד וחום,
מתרפקת על זיכרון

עצב
ראיתיך
שיכורה מתחושה רגעית
של ביחד וחום

ספינה טרופה אני,
בלי מצפון מנווט
במשברי אהבה סוערת
וגלי תשוקה ענקיים

ייסורים
העצב בך מצא משכנו
מרעיל דמך
מחסל שאריות שמחה
במגירותייך.

שכול
רותי איננה, כך פתאום נלקחה,
המוח יודע, הלב ממאן.
עוד אין געגוע, רק כאב של צרחה,
רותי איננה, זה לא יתכן

הומור
במעלה גבעות חיי
בקבוקונים מוריקים
בצד הדרך

אהבה
את ישנה
ונשימתך שקטה
משכרת ענוגה

הומור
בשלהי מחצית החיים
עשינו אני ושתחיה
טסט מקיף לגופנו
לקראת רישיון המשך החיים.

אהבה
כשראיתי תמונה שלך
רציתי אותך
היפיפיה.

ארוטי
לא יכול לישון בלי אותך לחוש,
רועש כסילון זמזום היתוש.
מחשבות מתרוצצות, רב הייאוש.
נחנק מכעס, בגרוני מתפתח לו גוש.

מחאה
כי נקרעת נשמתך בכאב ובושה, גיליתי,
עברת על הטאבו, רצח איש פוליטי.

אהבה
כל יום
אני מתאהב מחדש
פנייך כתמונה יפה
באלבום חיי,

קינה
שפר מזלך צ'פצ'יפוני הקטן
שקפץ עליך המוות בחטף
בשיבה טובה

כעס
השקית אותי ביין נתזים
לשכרני מהכרתי,
רצוני שעבדת למזימת ליסטים
הייתי לך כשור אבוס
להרביע.

גורל
דעך זוהרך
כבו אורות עינייך
ואת מצבה.

ארוטי
יושבים באמבטיה
מתיזים במשובת ילדים
קצף אוהבים
ובועות

כעס
לא אבכה לך ארץ הלבנון
על מתייך,
יד לא אושיט
לנגב דמעות תנין.

תחושתי
שמש
מזהירה מול האופק,
שמים צובעים מי ים

ביקורת
חושף שיניים נושף ומלחש,
כמאיים, סכנה אני נושך.
אם בך יסכים לתמוך,
תדע שאין על מי לסמוך

ג'ננה
מחוללת
לקול רעמי מוסיקה
מחרישי אוזניים לכאב
בריקודי פרא אפריקאי.

הגות
"שקר החן והבל היופי" אמר קוהלת, לא אמת,
הן היפה והזוהר מצליח, המכוער נחשב למת

הומור
תאמיני לי יום יבוא
אהיה שלך לעד

הרהור
בזוית העין ראיתיה
חולפת שפופת גו ובלויה,

הומור
הם הלכו לבדם בגנים וחורשות
ידיהם שלובות שפתותיהם לוהטות.

ייסורים
ממעמקי הבטן צף
ועולה קמאי בלתי נשלט
בפחד מכווץ שרירים.

ארוטי
זוכר בערגה חסדייך
עת ליבך רחב
לי נתת.

הומור
מעשה בבחור ושמו אוטב
שיצא לסייר לו בקוטב

מחאה
אומרים "חוזר בתשובה " לאדם שהחליט דתי להיות,
מהיכן הוא "חוזר"? ומהי "התשובה", האם הזיות?




אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
ידעתם שאם
לוקחים חתול
ומדביקים לזנב
שלו עכבר שמחובר
לבולדוג מקבלים
בולדוג כועס?



קומיצה- חוקר
היונקים השנוי
במחלוקת.


תרומה לבמה





יוצר מס' 53491. בבמה מאז 8/7/05 21:00

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליצחק רייויט
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה