|
בן מזל טלה מודל 1945.
כותב שירה משנת 1963.
בעל חוש הומור ,אוהב בני אדם,
בעיקר את בנות חוה.
איש משפחה מסור וחבר טוב.
נהנה ממשובים טובים ושמח לקבל ביקורת בונה.
שמח לראות יצירות טובות של חברים לפורום.
שפחה חרופה
גררתיך לתחתיות שאול
בעת נפילתי,
|
אבק רסיסי תועבה
נשיא ועננה
מכסים רקיע.
בצמרות ארזים אחזה אש
ואזובים כלו בעפרם.
|
לעת קרירות הסתיו הגיעה
החלה "שתחייה" ללחוץ להתריע
שלעברנו מתקרבת מגעת
סכנה של מגיפת שפעת.
|
יש בי רגעים של לבד
רגעים של בדידות ועצב,
fכאלה שפוצעים בבטן
שחונקים בבכי בגרון.
|
נכפף גווך כך פתאום
והליכתך מהוססת, תמוכה
כנווד ללא בית לשכון.
לא אסכים לקלוט בחייך,
אף לא בחיי,
ולכן אני כועס!
|
ולפתע...
ווהו...
ווהו...
ווהו...
|
הנך יפה רעייתי, הנך יפה,
כחוט השני שפתותייך
עינייך יונים
ואת רעננה.
|
לו
יכולתי את כולם לאהוב
אך לא.
לו
יכולתי לחוש אמפטיה
|
כבר מנעורי היית לי גאווה,
דרכון להצלחה חלון הראוה.
אימצתיך בתשוקת אנוש,
היית שלי בלב ואצלי בראש.
|
נתקעה בין לשון וחיך
נבוכה ונרתעת
מילה עילגת.
|
הן היה זה כאתמול
קרעת התום מעלי
חשפת בי הקמאי היצרי
קלפת האני העילאי.
|
סגור עולמך
בכאב אין סוף,
נפש מעונה
|
ארובות עינייך עצב
יורקות כעס כואב,
לילה ויום ועוד לילה
נזכרת ביום ששמך
היה לשמו.
|
שלום ילדות שלום ילדים,
היום נלמד כיצד תינוקות נולדים,
נתחיל בסיפור החסידה שאותם מביאה
חוסכת הצורך בחיזורים חתונה וביאה.
|
צבעת אותי בצבעים לא לי,
פרטת בי מנגינה לא נשמעת,
כתבת בי מילים
לשורות של אכזבה
על ציפיות שווא.
|
קופאת במקומך
ליבך הולם פעימותיו,
קרועות עינייך
כאיילה ניצודה
|
כביש קייצי מעולף
נושף אדים מעורפלים
|
על כר דשא ירוק
עם סדין עלוות שלכת
הנחתי גופי לפוש
ולשקוע בחלום.
|
חצות ליל אוגוסט,
רסיסי אור פנס רחוב
מבעד לחרכי התריס
חושפים טפחי גופך.
|
בימים של עינוגי מילים,
ולילות של חמדה וחשק
היו עיניי לוגמות בשקיקה
מראותייך.
|
מנפחים בלוני שמועות
חצאי אמיתות,
חורצי לשון ככלבים
מוציאי דיבה
|
ידעתיך בשפת תנ"ך,
אוהב לשונך בשפתותיי
נכנע למתק מילותייך
ברטט משוררים.
|
ערגת נעורים בי נעורה
לכל רעמי תופים וגיטר
זוכר אותך מחוללת בשמחות
עת מילים ברורות
זומרו בלחנים עדינים
|
בימים הנוראים
לקראת יום הדין
יום בקשת הסליחה
והחשש שמא לא ימחל.
|
בערב צונן
שמיים צלולים מעלי
ובלבי רק אפור
בו הלבנה מסתתרת.
|
כורע על ברכי מבקש אהבתך
קורע שלשלות בושה,
מתבונן בך
בערגה
|
לעת טבעתי בנחשולי כאב
מאיימים שפיות אנוש,
הושטת אברת מלאך
למשותני.
|
חשתי את עיניה נעוצות
משירות מבט
אומרות "יש מצב".
|
פתאום בא לי לכתוב שיר מטומטם,
בלי כל מסר חשוב, ככה סתם,
ללא אהבה, כעסים, מחאות ושנאות,
ללא מילים טובות גם לא רעות.
|
בלגונה מול הרי אדום
בהמיית אדווה חרישית
|
את שהיית האביב
של חיי
הלכת,
את שהיית שלובה
במחזור הדם
שזורם בלבי
שאהב.
|
אדוות פנייך מפזזות שקיעה
מול בריזה מפריחה נתזי יין
|
רוצה להביט לך ישר לעיניים
בשיחה כנה ומכובדת.
את במחשוף יותר מנדיב
מגלה טפחיים חצופים
מגרים מבט.
|
בתהומות היאוש הלאומי
לא מצאתי נחמה
כי מלאה כוס תרעלת האכזבה
ואין בנו גואל ומושיע.
|
בתהומות הייאוש הלאומי
לא מצאתי נחמה
כי מלאה כוס תרעלת האכזבה
ואין בנו גואל ומושיע
|
הזמינה אותי לביתה "רק לקפה"
עלזתי, כי שפר עלי מזלי
הלילה הזה, היפיפייה של העיר שלי.
|
מתגלגל לו צחוק גדול מתגלגל וצוחק,
מתגבר על כל עצב דמעות בכי מוחק,
צחוק של שמחה ובדיחה על מצב המדינה,
על איכות החיים, שלטון וכיצד מגינה.
|
כל יום
אני מתאהב מחדש
פנייך כתמונה יפה
באלבום חיי
|
היו הולכין ומשוחחין
השכל והמזל
אומר השכל למזל:
שפר עלי גורלי
שעושה אני הכל במחשבה.
משיב לו המזל:
ואני כשמי בר-מזל
כל שעושה הצלחה הוא.
|
כתמי דמך
כמזבח יגוני,
טבועים
באספלט שחור
|
בערוב יום
עלווה נושרת,
עצים ערומים מפארם
|
ובצר לו לאיש שנכנס ויצא
חיפש פתרון וחשב שמצא
ובעזרת קנאה וצרות עין
מנסה לשכוח שקצר לו הזין.
|
אינך רואה אופק בים חייך
דרך לארץ מבטחים,
את עצמך זנחת
בשולי הדרך.
|
אביר המטבח יצא להציל
כבודו האבוד של החציל,
|
מקנא אני בכם,
שאש המחאה עדיין
בוערת בעצמותיכם
|
אהובך
תמיד שם בשבילך
כששקט או שזועף,
מקציף פניו בחן
של אוהב.
|
כל המנות היו קורניבור
וככל שניסיתי לחפש ולנבור
לא מצאתי מזון אליו לחבור
כיצד הרעב אצליח לשבור?
|
שחומה היא
תלתליה שחורים
ועיניים... שקדים
אוכל מזרחי.
|
קיימת בנו שאיפה כמיהה להיות "אור לגויים"
חכמים, בעלי מוסר, אוהבי אדם, נאמנים ונאים.
|
דמעותיה מציפים ספקות מעיקים
טובעת בנחלי צדקתה.
|
נושם בכבדות,
דמי נלהב עורג,
מניף תורן זכרותי,
מלטף את גבעת עינוגך.
|
זוכר אותך לבושה בבדייך
ניצבת גאה ופורחת
|
להיות בטוח שאת
אמיתית
לפחות אלי, אם לא
לשאר העולם.
|
עייפתי
ממריבות סרק
שיורות בי צרורות
של אשמות שווא,
|
אני זוכר אותה
בגעגוע,
לא רצתה להפסיק
עיניה דומעות
|
אם תמצאו דודי
מה תגידו לו?
שחולת אהבה אני.
|
אני מאמין בחרות האדם
לחיות באמונתו.
אני מאמין באדם
כאשר הוא אדם
|
נפש ללא גוף כמו ענן צחיח
גוף ללא נפש נעול עם הבריח.
|
רוח באמירי עצי ההר שמנגד
לוטפת בעצמה כוחנית -
אנשים ומכונה.
|
ארגי אותי בעדינות
בחוטי
אהבתך
|
גלים של בכי
מרעידים את גוו
מבעד לוילון דמעות
רואה את שחף החברה
אחותו של אסי
|
כי רוצה אני אותך לדעת ,
ללא הרף בך לגעת.
|
פוחד להיות איתך לבד בלילה, צרכייך לספק,
חושש לגרום לך נזק, פן ראשך ימעך מהמרפק,
בכייך נפשי קורע, ואין בי מה ואיך להושיע,
אך בחייך להיות רוצה, כשחיוך שלך יופיע.
|
גופי ערום אך נפשי נותרה
אטומה ומסוגרת
|
והשנייה - ש"בזבזתי" סתם חלום,
לא על מאהבת.
|
ראיתיך נכנסת לבית הקפה
זקופה וגאה כתמר
גזרתך תלפיות.
|
מיידה מילים
מבלי לעשות חשבון,
סודקת חברויות
מרסקת אהבות לרסיסים
|
מנהמת לבי
אני כותב מילות מחאה,
בכאב עמוק
|
פשוט כותנת היושר
ולבש אפוד זדון
בהיכנסך לאולמי השררה
|
מצפה לברון בפתחך לברכו
בדרך שנחרט בה שמו
דגי זהב משייטים
בכיכר.
|
בחלומי אני גמל באהבה רווה
עוד לא צמא אך מחפש נווה
|
אני זוכר את ריח האדמה
השחורה המתוחחת
את הגשם הראשון בסתיו
את צמיחת הבוגנויליה
|
עוד רגע, ישמע הקול הנורא
על פני הארץ
להמית כל חי.
|
מביט בך נפעם ונרגש
גופך לי בעונג מוגש.
|
עומדת מולי בגופך החשוף
מציעה לי תפוח
עגלגל ואדום, מפתה
כמוך.
|
ג'ינג'י נחמד וצנום
פרא אדם ופיקח
ללא רגע של שעמום,
את מצבו ניתח.
|
ראיתי עינייך מבוהלות משתאות
בקורבנך
שלא בחרת להיות
שמעתי את שתיקתך זועקת
די אבא די
|
בשפתיים שוקקות יונק
חלקת צווארך
אנחותייך כמנגינת עגבים
נשימתך אהבה.
|
מתבוססת בדמייך
מדקרות לשון השקר
חורצות בגופך התמים
מילות תרעלה.
|
כשחלפו לה כל העתים
והבדידות חרצה בה
תלמי כאב -
|
כשתאזלנה אנרגיות גופי
כשאחדל,
תצאי נפשי מכלא בשר מרקיב.
|
בים של אכזבות טרופות
גלי יאוש סחפוני
|
כנהר שעלה על גדותיו
מציף שדותייך
לרוות
אהבתך
|
גלי דאגות אפפוני
ואני מנסה לשחות,
גלים שחורים מאיימים למחות.
|
די, די, די, נמאס לעם נמאס,
שלטון רקוב מושחת וכנסת של חמס.
|
כוכבך דרך נתיב
למצפון מיוסר באלם
מילים שלא נכתבו
או שנעו במשפטים תועים.
|
שלוש דלתות בכלובך,
האחת מארז לכניסה
ויציאה אנושית
|
צופה במכשיר הטלוויזיה בתוכניות ובסרטים
מתרכז לא ברור למה בתכנים לפרטי פרטים
דמעות של צער וכאב זולגות על לחי רטוב
שרירי מתכווצים לוחצת הבטן, כמה עצוב.
|
כמו עבים נישאים ברוח הגיגים שטים במוח
ללא שיטה, סתם כך בכיף ולצוף בנוח,
המחשבות ההיגיון רוצים אותם לתפוס
אך משטים הם בחן עפים ללא מנוס.
|
מחנק בגרוני שיתוק הפחד
מנצח,
מישהו בי מהתל? ואולי זה
רוצח
|
בחדר האמבט
צלילי מים ניתזים,
מבעד לדלת חצי שקופה
צללית מתקלחת.
|
לשונך במצב אוטומט
יורה צרורות מילים,
הורגת
|
את היית לי המלאך
הלוטף כאבי ועיצבוני
בלעדייך ימיי ארכו נצח
לילות מילאוני בדידות.
|
נעלמה אהבתך לי
ולא אמצאנה,
יומי הולך ודועך
מפחידי הלילה
לבד.
|
בתוככי נשמתי מסתתר "הילד" של אז
מכתיב התנהגותי בתת המודע נאחז
|
מחייכת אלי בת שחוק של סוד
בשפתיים,
מפנה גופך הענוג ורצה עמוק אל
תוך המים.
|
שנלמד להיות ראויים לטוב
שנדע לשמוח וזולתנו לאהוב
|
ויאכלו מכל טוב הארץ
וגם בכוס נתנו עינם
לחג הקורבן
|
רחצת וסכת גופך,
שמת בפוך עינייך
ובמחצלות חושפות
לפתות את שבחרה לך נעמי.
|
משוטט במחילות מוחי
מחפש אחרייך,
תוהה אם לא טעיתי
בדרך בה דרכתי.
|
קחו למשל את זה האיש
שאשתו אוהב מרגיש
שחוזר מוקדם מגיע
אותה עם מאהב מפתיע.
|
את כוחי היא שואבת בלשון חלקלקה.
מלטף קימורי גופה, בחוטי הנחושת
|
השחקים יורדים בלילה ואני בודד
השחקים יורדים בלילה על ברכי יורד
|
מתכנסים ביום שישי, שעת צהרים, באופן קבוע,
כינוס משפחתי עם הילדים והנכדות בכל שבוע.
|
אבל היה רגע,
הרגע שלפני שראינו
שעדיין היה זיק של תקווה.
|
לפני שהגעת
היה עולמי תוהו ובוהו
הררי קרח וחושך בלבבי.
|
את אלת האהבים
לכהן במקדשך,
|
מלא יופי העולם, את נשמתי עוצר.
זה אביב.
|
ברכב הוא צופר להולך הרגל שבמעבר חוצה,
אך כהולך רגל חוצה הכביש היכן שהוא רוצה
|
בוודאי
שאת צודקת,
הרי ברור
שאני מדבר שטויות,
לא תמיד,
רק כשיש ויכוח.
|
זוכר לילות ללא שינה
עת דיברו גופינו
דברי מזמור לאהבה.
תלפיות גופך, כחלום
|
מחויב לך
לא מחוק וכתובה.
לבו רגיש.
כולו אכפת.
|
שבעתי ליטופי כזב
עד כאבי יזעק
|
מלאי פתי בכדורי חימצה
מטוגנים ובסאלאט
|
צוחקת לי
לא מבינה, נבוכה
שמא אבדה בינתי.
|
מתבוססת באשפתות, זנוחה לאנחותייך נבגדת.
את שידעת ימים יפים, נשמרת בקנאות על ידי מעריצייך
שבאהבה גדולה חידשו ימייך.
את שהיית כור ההיתוך להמוני בנייך -
גוססת.
|
לא נותר בה חלק אהוד
ואין מושיע בפרץ.
|
מעולם לא חשפתי רגשותיי
לא הפגנתי עלבון
לא מצוקות נפש
|
עץ נטוע אני
בעומקי האהבה,
|
עינייך מדברות אלי שירת מלאכים
דיבורך מרטיט בי מיתרים
בצלילי אהבה.
|
אורגת רסיסי חלומות
לכסות ענן חייך
בפיסות אהבה.
|
במכתש אהבתך,בקצב העלי
במסתורי תוכך, גופי
כותש
את פרי אהבתך
|
יש ימים
של למה כדאי
בואי נפרד כידידים ודי
|
ריח פרחי ההדר
מרחף באוויר
דבורים מזמזמות
שירי צוף
|
כשהייתי פעם הייתי ילד והיו נילי ותמר
ללא אחריות רק כיף, בלי מחשבות על מחר.
המון שמחה של קונדס וקונצים מכל המינים
העכשיו היה חשוב והעתיד? - רק אחד הזמנים.
|
כשהייתי פעם, הייתי ילד
כשאני היום, אני איש
|
כושלות רגליה
בלבה נפערת אפלה.
מוחה ממאן
ידעה
עוד לפני שבאו.
|
על קצות אצבעותיו
בוקע
זורה חשכה, כוכבים
|
מבעד לענן מציצה שמש
בוחנת מהססת
|
ירח עגול מביט בנו ממעל
בלילה שקוף וצונן
מאיר דרכנו בכל פסע ושעל
מחשכת ליל לגונן.
|
אהבתך עלי כותרת לליבי
בנשיקותייך גמעתי אושר
ידעתיך בדמיוני הקודח
|
ידייך שלוחות במדרון
גבעת עינוגייך
נרתעת.
|
עשן השריפות המחניק
העולה ממקלטי השררה והשלטון
כשנפילות אין ספור של אטימות
חורכות פיסת השפיות האחרונה
|
בעת שהקטיושות נופלות
המוזות שותקות
והעיתונות מפטפטת אותנו
לדעת
|
כערבה הבוכייה על שפת הנחל
כלביאה בפני השחל
תרכין ראש.
|
לאהוב אותך בשלושים שניות,
שעון בקצבי אהבה להיות.
בין הקפיצים הספרות וצירי ספיר,
מחוג נשמתי קליפותיו מסיר.
|
בורקות עינייך
מצועפות דמע,
על אהבתו שנטלה
|
אינני זוכר מתי הפכתי
לתקליט שחוק
של משפטים חוזרים שמשעממים
בעיקר אותי
|
אינני זוכר מתי הפכתי
לתקליט שחוק
של משפטים חוזרים שמשעממים
בעיקר אותי.
|
חובק אותך צמוד,
תימורי טללייך
מחציפים אל חזי
|
אל תקראו לי אחי
אני לא.
אבי הוא סדר וחוק
אמי דמוקרטיה ודרך ארץ.
|
קורא את מחשבותיכם
גם בלי לראות,
אתכם אני מכיר
ככפות ידי המסוקסות
|
עירום ועריה לפנייך
חשוף,
לא יכול להסתיר לשקר,
|
גביני עינייך מתכווצים בזעם
חושפת חמוקיים
|
שבת בצהריים רק אני ואת
אתמול המולת משפחה
בסעודת השישי,
והיום השקט זועק.
|
לו יכולתי את כולם לאהוב
אך לא
|
במשעולים עלומים נישאתי
במסע מתמשך למופלא
|
צלצול שעון מטריד ומציק
להתעורר, אוף... זה מזיק
|
קרני שמש ראשוניות-
חגיגת השכמה.
|
עינייך שותקות עצב
מבטך אומר
אושר קמל
|
ניצבת בלי ניע פניך לרחוב,
ללא תחושת אושר או מכאוב
|
נעלמת, חיפשתיך אך לשווא,
רוחי צחיחה כנחל אכזב.
את היית ההשראה להגיע,
תחושותיי בעולמך להביע...
|
לא זוכר אתכם רבים
גם לא מגבירים קול
בעת ויכוח,
|
בפרפורי נשימתך אחרונים שמעתיך
אומר: אל תפחד מהפחד
|
כשיגיע יומי כדרך כל בשר
ונשמתי תפרח מזה המאסר
אשא דברי הספד ללא נהי
את אני בטוח למראשותיי תהיי.
|
על כיסא גלגלים
עושה את
הפסיעות הראשונות
של תחילת סוף הדרך
|
ידם נקשה על דלתך
לבושי מדים
עיניים מושפלות
בכאב נורא.
|
במרפסת ימיך הילל
נדמה השמש
מגיפה תריסי האור.
|
מכיון שברור כי המקבל האמיתי הוא זה שנותן,
הרי שכל הנותן הינו אגואיסט חיובי שאיננו רוטן.
|
"איך יתכן שאת לא מסוגלת
להגיע?
עם כל משחקי הקדם,
לי זה מגיע?"
|
ים כחול בהיר מרחף מעלי
אתמול רחצו השמיים
עננים באפור.
|
מבעד לעיניים נכאות
וקפלי נפש עצובה,
קרן אור אדמדמה ומחממת
הפיחה חלקיקי קסם
בשברירו של הזמן.
|
בשדרה ירוקה שמעתי
עצים מלחשים
על יום שנטה לישון
ולא קם
|
עץ נטוע אתה באדמתי,
כארז הלבנון
|
בוגדת מזה דורי דורות
לא נחשקת
|
בוגדת מזה דורי דורות
לא נחשקת,
בלה ונובלת משחרת לטרף
לא תעזוב
|
אצל מי נעשה השנה את החג?
מי מכין המרק ומי את הדג?
כך מידי שנה בשנה מתחילים
צירי הלידה של בלאגן מאכלים
|
חדר קר בצפון מערב
מסירים הכפפות
לגיפופים משתלחים
כסופת חולות מדבר
|
מסתכל במראה עוטה מסכה
ויוצא
|
כיסופיי כמעיין נובע געגועים
זורמים אל הלא נודע,
|
יריעת שמיים כחולים ממעל
גבעת דשא ירקרקה
אגם מים קטן
ומזרקה
|
אין לי חשק
להתעורר לבוקר עצוב
אל האפור שבחוץ
|
במגרש הגרוטאות של החיים
חיפשתי חלקי חילוף
לכל צרה שלא צפויה.
|
מחשבותייך ערגה,
מילותייך
בחוטי הנחושת
|
לא יכול עוד לעצור
את זעקת הכאב
הנורא,
לא רוצה לחבוש
פצעיי המדממים
מעלבון ואכזבה.
|
מנפחים בלוני שמועות
חצאי אמיתות,
חורצי לשון ככלבים
מוציאי דיבה
|
שמעתיך אומר
אל רחום וחנון
הוא
ותורתו קבלה
|
הגמיאיני במימייך הצלולים הקרירים
לצנן את ציית נפשי במדבר חייך,
|
שולח לך חיבוק מעודד
לחזק רגעי נפילה
שימי פצעי נפשך
על כתפי
|
שחיתות פושה במנגנוני שלטון ואפילו רוה"מ,
בכנסת ח"כים מצביעים כפול מחייכים בנועם.
מנהיגים שחובתם להיות דוגמא לפשוטי העם,
חוטאים ולא מכים על חטא, פעם אחר פעם
|
צמרות משפילות מבט
לציוץ שלא נשמע
|
מעסה עופרייך
כאופה בצק
ללחם.
|
רוח לוטפת בליל קיץ
דשא לוחש לרגל יחפה
כתינוק מחייך,
זו את שיודעת לחוש,
לגעת
|
בשדות המטאפורה שמעתי
קולות מצהלה ורון.
|
מרסק פשרות מילותיי
אל סלעי עיקשותך
|
רעם קולך הכועס
עינייך הבורקות זעם
סיערו את גופי
שנכנע לשטף חמתך
|
דרכך
חזרתי למחוזות ילדותי
צרובים אי שם בתודעה.
|
נלכד ליבו ביופייך
שבי למתק שפתייך.
לא ידע
אין אהבה בך
|
יש בי אהבה מעבר לכל גיל,
כך אני מרגיש וכך אני רגיל
אין סוף לחשקים.
עדיין
|
יש בי אהבה מעבר לכל גיל,
כך אני מרגיש וכך אני רגיל
אין סוף לחשקים.
עדיין
|
בעת ימים שפופי חדווה
עורבים זקורי מקור
אורבים למיתתך,
|
תודה לא אומר לנדבנים
פותחי היד והפה,
מתת לא אבקש
מיחצני הנתינה ביום
עושי עושק עת ליל.
|
שמש מלבישה עורך באש
תשוקתי הבוערת
|
מה את חשה
כשהם בך
ונפשך היכן?
|
שערך צימח ושדייך נכונו
לא ידעך איש
ואת תמה.
|
מגרשת תחושות של חיבה
אין בך שמץ שמחה
אף מילה של עידוד,
שונאת את חייך
ממררת חייו.
|
מביט בכם ישובים
על מצע של עשבי חורש
לשפת הנהר,
עץ בודד אני
נטע שורש
מול ההר.
|
ערבה בוכייה
חובקת מילים בבדייך
שוזרת שירים
|
מרחפת על הדשאים בפארק
כברבור צחור עלי מים,
בוהק שיערך מסמא אישוניי,
לבי מטופף במקצבי צעדייך.
|
מילתי מתלחלחת
ממתק שפתייך
|
מילתי מתלחלחת
ממתק שפתייך
|
כי הינך-
פטר רחם אימך
זרע ראשון.
|
אוהב את החורף
כי נעים להתכרבל
איתך
תחת שמיכת הפוך
|
בג'יפ שעצר בסמוך אלי,
ראיתיך.
גופך הלבוש רק בעורו
היה חשוף לחלוטין למבטיי,
לרגלייך סנדלים גבוהי עקב.
|
מתפקעת סבלנותי לרסיסי כעס
לא אוכל עוד לחשות.
|
זירעון אחד צלח הגיע
לביצית חדר מזיע
|
בודק קמרונות גופה
נוגע ממשש.
חשה מלוכלכת בשרה
נשרף באש,
|
טיפות של שמש לוהטת עלים נצרבים.
אדי החום מין הכביש, כל מזיעים.
|
ראיתיך
שיכורה מתחושה רגעית
של ביחד וחום,
מתרפקת על זיכרון
|
ראיתיך
שיכורה מתחושה רגעית
של ביחד וחום
|
ספינה טרופה אני,
בלי מצפון מנווט
במשברי אהבה סוערת
וגלי תשוקה ענקיים
|
העצב בך מצא משכנו
מרעיל דמך
מחסל שאריות שמחה
במגירותייך.
|
רותי איננה, כך פתאום נלקחה,
המוח יודע, הלב ממאן.
עוד אין געגוע, רק כאב של צרחה,
רותי איננה, זה לא יתכן
|
במעלה גבעות חיי
בקבוקונים מוריקים
בצד הדרך
|
את ישנה
ונשימתך שקטה
משכרת ענוגה
|
בשלהי מחצית החיים
עשינו אני ושתחיה
טסט מקיף לגופנו
לקראת רישיון המשך החיים.
|
כשראיתי תמונה שלך
רציתי אותך
היפיפיה.
|
לא יכול לישון בלי אותך לחוש,
רועש כסילון זמזום היתוש.
מחשבות מתרוצצות, רב הייאוש.
נחנק מכעס, בגרוני מתפתח לו גוש.
|
כי נקרעת נשמתך בכאב ובושה, גיליתי,
עברת על הטאבו, רצח איש פוליטי.
|
כל יום
אני מתאהב מחדש
פנייך כתמונה יפה
באלבום חיי,
|
שפר מזלך צ'פצ'יפוני הקטן
שקפץ עליך המוות בחטף
בשיבה טובה
|
השקית אותי ביין נתזים
לשכרני מהכרתי,
רצוני שעבדת למזימת ליסטים
הייתי לך כשור אבוס
להרביע.
|
דעך זוהרך
כבו אורות עינייך
ואת מצבה.
|
יושבים באמבטיה
מתיזים במשובת ילדים
קצף אוהבים
ובועות
|
לא אבכה לך ארץ הלבנון
על מתייך,
יד לא אושיט
לנגב דמעות תנין.
|
שמש
מזהירה מול האופק,
שמים צובעים מי ים
|
חושף שיניים נושף ומלחש,
כמאיים, סכנה אני נושך.
אם בך יסכים לתמוך,
תדע שאין על מי לסמוך
|
מחוללת
לקול רעמי מוסיקה
מחרישי אוזניים לכאב
בריקודי פרא אפריקאי.
|
"שקר החן והבל היופי" אמר קוהלת, לא אמת,
הן היפה והזוהר מצליח, המכוער נחשב למת
|
תאמיני לי יום יבוא
אהיה שלך לעד
|
בזוית העין ראיתיה
חולפת שפופת גו ובלויה,
|
הם הלכו לבדם בגנים וחורשות
ידיהם שלובות שפתותיהם לוהטות.
|
ממעמקי הבטן צף
ועולה קמאי בלתי נשלט
בפחד מכווץ שרירים.
|
זוכר בערגה חסדייך
עת ליבך רחב
לי נתת.
|
מעשה בבחור ושמו אוטב
שיצא לסייר לו בקוטב
|
אומרים "חוזר בתשובה " לאדם שהחליט דתי להיות,
מהיכן הוא "חוזר"? ומהי "התשובה", האם הזיות?
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
בתגובה לסלוגן
שהיה הרגע
בחלון:
כל יום הוא הוא
יום חדש, אלא אם
כבר ממש מאוחר
בלילה.
אילה |
|
