|
ספור קצר הספרן והכלבים עיתון העיר 21 במרץ 03
ספור קצר "קרניים" ירחון עיתון 77 יוני 04
טור בעיתון "מקור ראשון" מאי 98
הופעתי בתוכניתה של עדי אשכנזי "מה השטויות האלו"
בעניין של הקראת שירה בפאב תל אביבי יוני 06
"דוס מסריח, הלכת לנקנק בחורות."
המתגרה היה עוזי.
"אני קניתי נקניק."
"בנזונה מניאק, הכוס של הכוס של האמא שלך."
עוזי החל לרדוף אחריו. כחץ מקשת לחץ שמשון על הדוושות עד שהגיע
לבית הוריו.
|
עכשיו הסתובב הנוסע שלנו, וראה זקן לועס מסטיק.
|
מיטל שכבה במיטתה והקשיבה לרעמים. מפעם לפעם הבריק הברק, והיא
חשבה: 'אוך, מה זה?' החדר הבריק שוב, והיא תפסה את תמונת
המראה, הבובה ברכה והבובה שושנה.
|
צור לכלך אותך, שצור גם ינקה אותך
|
"שמע מה עשיתי. לקחתי אבנים, שמתי אותם בתוך הנעליים, זה היה
קשה, וכאב לי מאוד בכפות הרגליים, כל צעד שהלכתי היה מלווה
בכאלו ייסורים, שחשבתי שאני נחתך לשניים."
"כמו הליצנים שהולכים על קביים בשוק נחלת בנימין."
|
"חבר כנסת ידוע הוזמן על ידי מזכירתו לבית מלון, שם, בחשך,
הבטיחה, תזמן לו הפתעה. כשהועלו האורות וכל משפחתו ומוקיריו,
פרצו בשירת 'יום הולדת שמח', נתגלה במערומיו
|
- דניאל, למה קרעת את הכוסות, במה נשתה עכשיו את הפנטה?
- אני לא צמא.
|
מחלק האוכל בגן מאיר שאל אותי: לשניים, כרגיל? הנדתי בראשי
לשלילה. בקופסת הפלאסטיק נתן אורז עם ירקות. בדרך הביתה קניתי
כמו תמיד קנדומים בבית מרקחת, נותרו לי עשרה שקלים.
|
אבל הבנות, חברותיה של רונית, האזינו מאחורי הדלת הסגורה
למשחק. הן הספיקו לחזור למקומן במטבח לפני שחברתן תראה אותן,
וניהלו ב'מקרה' שיחה אודות גברים שרואים בבת זוג תחליף אם.
|
מקס עמד לפני המראה בחדרו השכור בתל אביב, קשר לצווארו את
מטפחת המשי ושרק בעליזות. את המלחמה סיים כמוזלמן, אבל בבית
החולים של הצבא האמריקני כבר סחר בסחורה מוברחת, בנקניקים
פולניים, בשמים צרפתיים ובגרבי ניילון.
|
ולפעמים, היה עומד סתם ליד חתיכת אבן, ואומר "רואים איזו יצירת
אמנות!"
|
-לאיזה חייל בצבא תלך, שאלה אותי החיילת.
-לחיל הים. החיילת ליטפה את ראשי
-שתתני לי את מספר הטלפון שלך, או שתקחי את שלי?
-אני חושב שאני יודע מאיפה למד את זה הילד, אמר אבי
|
היא חייכה כלפי, הפטירה דבר מה, ונעלמה מעבר לכתפיי.
לא הרגשתי כאב.
|
נכנסתי בזמן שבעלה, בג'לביה לבנה וזקן עבות, בירך בקול על
החשיש "ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם, הנותן רוח בחומר",
הוא היה חבר הכת של רינה שני, שפתחה קומונה באמסטרדם, ולא
התענין במיוחד לאן נעלמה אשתו.
|
-"להעביר לך ביצים?"
-"כי עפר אתה ואל עפר תשוב?"
-"כבודו רוצה באפר בשביל הפנקייק?"
|
כשהתחילו הגרמנים בריכוז היהודים בגטו, הייתה גניה בת
שתיים-עשרה. רוזה לוקסמבורג הייתה הגבורה שלה, והייתה לה תודעה
מעמדית חזקה. אותו יום חצתה את ככר השוק, בידה שקית תפוחי אדמה
אותה הוטל עליה לקנות עבור גברתה ובעלת הבית שלה, גברת
קרינסקי.
|
הפעם היה זה הטיול האחרון. כל ארבעת הכלבלבים נידונו להילקח
לצער בעלי חיים, מלבד כלבה אחת, בובי. באסיפה הכללית של ההוסטל
דובר על כך שהכלבים מלוכלכים ומלאי קרציות, הם היו מכתימים את
הכביסה ונובחים על כל מי שהתקרב למקום
|
ביום למחרת ענה יקי לטלפון הנייד: הלו מלאך! אין לי מילים
אלייך, רק שירים, אני מחפש בכיס אחר מטבע, רגע, הנה בא בחור
מניח שטר. היום היא לובשת חזיה ומגפיים אדומים..."
|
ידי נגעה בחושך בידה, ואחר טיפסה נועזת יותר אל עבר חזה. היא
ישבה קפואה. לפתע שאלה:
איך מניעים כשהסטרטר במטוס נכבה?
יוצאים ודוחפים, עניתי ידענית.
|
ראיתי אותה לבדה בטיילת בסערה ביום שישי בערב, ניגשתי והזמנתי
למשקה. הלכנו לחוף התופים, ובין הסלעים ירדה לי. אחר כך הלכתי
לראות את המג'נגלים, היא הלכה לשפשף בחול. טיפות קטנות על פניה
וכאילו כלום לא קרה.
|
- בכייף הייתי מתאבדת, אבל אין לי דם.
התבלול לא מצמץ:
אם אתקע איתך, תירה בי?
|
ד"ר מנגלה ישב בגבו אלי, מרחק עשרה מטרים ממני. גדר מתכת לא
גבוהה שהיוותה בעצם מעקה פנימי בין רציף התחנה בו עמדתי אני,
לבין המקום בו ישב הוא, נחילי אנשים מזדנבים לפניו, חצצה
בינינו.
|
הוצאת זרע לבטלה היא מצווה גדולה, שמחה בכל העולמות, מתרבים
שדים וקליפות, המשיח מתקרב. אני בבחינת משיח, היטלר גם הוא היה
כזה, עישנתי סיגריה בר' עקיבא ביום שבת בצהריים. הרב שך אתה
רשע מרושע.
|
היה בליבי על אימי תוצר של רגשות קיפוח (כך למשל, שלחה אותי
לבית ספר בנעליים שחרטומם נקטם, כדי לחסוך בעלות קנית נעליים
חדשות). הייתי נתון בקשיים כלכליים, וסברתי שהיא יכולה לעזור
לי. אימי הציעה הלוואה חלקית לטווח קצר, וגם אותה התנתה בביקור
בשעורי תורה...
|
-איך את יודעת מתי את לא אוהבת מישהו?
-קליינט רגיל מתי נוגע בי בלחיים אני לא אוהבת
-מה זה אהבה?
-מרגישים אחד בשני והוא כמו נסיך בשבילה, כל מה שחושבת עליו זה
עננים, גם אחרי שהולך.
|
עיסוק לא סקסי הוא טיפול בקשישים; מורה וגננת שיצאו איתי אמרו:
חמלה, נערת היי-טק, לא רצתה לצאת איתי, ושאלה בטלפון: אתה גם
מנגב? החבר הקודם שלה היה רופא. את בונים אלתר אין צורך לנגב,
לפעמים אולי קצת את הפה, אבל הוא עושה את זה גם לבד. ובכן,
יצאנו יחד לשבת על
|
עליתי על קברה של מנוחה, וחרטתי על המצבה בעט הלייזר הפטנטי
שלי את מספר הטלפון. יחד עם מספרי הטלפון של: שגית 3425354,
גלית 9707498, פזית 7609368, רווית 9076542, חגית 8490399,
וכרמית 5840987 ; כולן שגויות.
|
אהרון שלח לפתע את ידו אל עבר חזה. הבחורה פלטה כשהיא מבועתת:
"I've got to go, my sister is waiting for my", אהרון חזר על
המשפט כתוכי. עכשיו שלחתי אני את ידי לעבר חזה, שוב אמרה
הבחורה את המשפט אודות אחותה. עכשיו חזרתי עליו אני. אהרון שלח
את ידו אל בין רגל
|
רצה המקרה, ולקפה הגיעה אותו יום משוררת חדשה שהאמינה בהיותי
גיי והתמשמשה איתי. שלהבת ישבה ממול כשהיא בוערת מקנאה.
|
חדר האחות היה פנוי, הם עלו על המיטה.
היא הפנתה לו את גבה, וביקשה שילטף את שיערה. רק ילטף.
היא לא מחתה כשהוא ירד לגבה, ונצמד לישבנה.
אבל כשהעביר את ידיו לשדיה, החזירה אותם בכעס.
|
היה היה מנגן-במנדולינה, ולו אשה בוגדת. לא ידע המנגן מה
לעשות לה, אך כשהתעצב אל לבו בגלל תזנוניה היה יוצא לשדה ושופך
את נפשו בנגינה על המנדולינה
|
המיצגן קטן הקומה דוד זכות עמד בתערוכה. והביט באנשים שניסו את
יצירתו החדשה, קביים מגביהות עשויות פס מתכת כשהוא מכופף בצורת
האות V ברוחב כף הרגל, ומתארך לשני הצדדים עד גובה המתניים.
-'וי, ויקטורי, נצחון, המגבלה מסמנת את הנצחון'
|
והוא הציע שנשתין יחד על הגדר...
|
מתמלא האוטובוס מחוליתו, והאיש קם ממקומו, ומוסר אותו לאלמונית
צעירה וחשופת גוף שעלתה בזה, ובשעת מעשה נלחצים איבריו אצלה,
והולך ועומד בין המושבים, וכל אותו זמן מתקרב קרבה יתרה אצל
נשים.
|
הוא התעורר מהחלום, שלח ידו אל הטלפון, וחייג את מספר הנייד
שלה.
היא לחצה על המקש הירוק, ואמרה לתוך השפופרת:
-אני לא לובשת כלום מתחת לשמיכה, יריב. הדלת פתוחה.
בסלון הספיק להחלץ ממשקפי השמש.
בחדרה נכנס ואמר:
-אני דלוק עלייך, ראסטי.
|
בכספי מענק השחרור שלה, שכרה שרון חדר בדירת שותף, והציבה בו
מיטה זוגית. כך עזבה את הבית לטובת העיר הגדולה. בלילה הראשון
ישנה באלכסון, מחבקת את הדובי שלה שסחבה כל הדרך מגן הילדים
ועד הצבא
|
כשעבדה בחדר הסתכל בה, והתייחם שוב.
אני מיד גומרת.
החדר הבריק מנקיון, והוא שב והלביש את הגומי הטבעי על אברו.
|
נסעתי באוטובוס, לידי ישבה נערה פיליפינית. פניתי אליה בהצעה
לעבוד במשק בית אצלי, היא אמרה שהרשיון שלה הוא לסיעוד בלבד.
הצעתי לה תשלום נדיב וקבענו. כשהגיעה אמרתי לה כי אני רוצה
לראות אותה בעבודתה תחילה, הצעתי לה בגדי עבודה משלי.
הפיליפינית הלכה להתלבש בחד
|
-"יש לך חמישים שקלים כדי לקנות כדור לילדה?"
-"תני לי נשיקה בתמורה"היא נשקה על לחיי.
"התכוונתי על השפתיים"היא הססה ונשקה על שפתי
"ועכשיו עם הלשון". דמעות עמדו בעיניה
|
האישה הצעירה נקשה על דלת הבקתה. היא הייתה לבושה מערבית עם
חצאית קפלים מעל מכנסי טריינינג, מעליהם חולצת צמר, ובידה
החזיקה בשיחון עברי-הודי.
|
הניגוד בין האישה הגאה והתנועה המגוחכת שעשתה גרמו לו רצון
להסתלק משם, אך במקום זאת הוא נגש אליה.
-השלום לך, נסיכת השלג!
היא פרצה בצחוק.
-שלום, גם שלום ללבן בן בתואל.
רק אז הבין שהיא מתבדחת.
|
נעזר במקל הליכה
מעביר סחבה על הרצפה
|
"טוב לוכד ברוחו
מבועל חסידו"
משלי הומו קוסאמו
|
לא ידעתי מיהו או מהו דויטש, אבל פרצתי בבכי פנימי. דובר על
אבי שלקה לאחרונה בעשיית מטלות פיזיות פשוטות, זמן מה קודם חלה
במחלה ממנה מת מאוחר יותר, אבל הבדיקות עדיין לא גילו את
הבעיה. אפילו הרופאים לא ידעו להסביר את הבעיה.
|
"איך הכוס שלה, מסריח?", שאל רפי, שכני לחדר.
"תסניף". הבנים האחרים קמו ממקומותיהם והצטופפו אחרי בתור.
"אני מתערב שלא הגיע לספוקה", קבע אחרי שנטל שתי שאיפות אוויר
נקי ואחת ארוכה, מאצבעי שעדיין היתה רטובה.
|
באופנוע גנוב של מכבי אש/ירטתי טיל תלול מסלול/ בין שמים
ולאגונה בחופי תל אביב
|
בדרכנו לשער הבקום, כאזרחים, שוב הצטלבו דרכנו, והוא הציע
שנשתין יחד על הגדר.
|
יקי
אמא שלי, כשרציתי לעזוב את ביתה, הלכה לכל המקומות בתל אביב
בהם תליתי מודעה "דרושה דירה" ותלשה אותם.
|
טרם מצאתי את עצמי במזרח, ונסעתי לרב
פחות מכלום של שמץ תינוק בזנב
תגידו אתם: מה אני עושה כאן עכשיו?
מזניב (מלעיל צ.מ.) הירח, דלוק גם הכוכב.
(בית חוזר):
תגידו אתם: מה אני עושה כאן עכשיו.
מגניב הירח, דלוק גם הכוכב.
|
יקי שולח יד לתחת שלה:
כוסית
מה זה? התחת שלי הוא רכוש ציבורי?
|
זבן
מליון אלפיים ושש שקלים, ושמונים אגורות
גבור
עם מע"מ או בלי מע"מ!
|
הייתי סדרן בסינמטק של לונדון.
ופעם התיישבתי על הכובע של צ'רלי צ'פלין
|
אנחנו לאכול ברויט מיט קנובל
(לחם מרוח בשום), להחזיק שיח'לה מיט
דער הנד (להחזיק נעליים ביד) בדרך לבית
ספר שלא יתלכלך הנעל.
עכשיו תור שלך עס חצץ מיט נסורת
(לאכול חצץ עם נסורת) במילואים
וקונה סנדל חבלה לשדה מוקשים
|
מיטל חיפשה בתיקה אחר מפית טישו.
"מיטלוש, הנה, קחי."
חנית, העובדת הסוציאלית השנייה במשרד, הגישה לה את גליל נייר
הטואלט, וצפתה בה מוחה את דמעותיה.
"וזה לא בגללו, שאני בוכה. אבל איך הוא היה יכול להיות אטום כל
כך."
|
עשיתי הסכם עם בחור אחר שרצה להתחיל עם בנות. כשהוא יעלה
למונית, ותשב כאן בחורה -
אני אפתח בשיחה, על מנת לתת לו אפשרות.
|
אני רוכן על גופת טפלוב. הוא מחרחר חרחורי מוות, וקורא לעזרה.
אני צועק אינסטינקטיבית 'חובש'. במרחק של עשרה מטרים ממני,
חייל גרמני מכוון את נשקו אליי, אני מכוון לטפלוב, ואיני מסוגל
ללחוץ על ההדק, ידיי אינן נשמעות לי. אני מצפה לירייה הגואלת
שתפגע בי...
|
הוא היה הומו לאטנטי, ומעט הנשים שהכיר בחייו, כולל אמו
ואחותו, הצטיירו לו כמין חידה שאם יפענח אותה, ויכניס בה סדר,
יזכה לאהבה המושלמת.
|
את הכיפה אוריד במי הניאגרה
די עם החרא -
לידי -"כפרה".
נחוץ זין
מלבד זה- אין.
|
הדמויות:
אדון - אדם מבוגר ועשיר.
נרקומן - רזה ולבוש קרעים.
גשם יורד, לילה, כספומט עם מחסה.
|
האשה קמה ממקומה, תופסת את הגבר בצוורונו, ואומרת לו:
יה בן זונה, מתנאק, הכוס של מי שהביאה אותך לעולם חריאת.
הגבר עומד משותק מפחד, מתחיל לבכות בכנות, ומתחנן
|
שניהם עוברים להסתכל אט אט אל השני, מסג'יסטית מביטה בארנק של
הלקוח, הלקוח מביט בנרתיק הכינור של המסג'יסטית, מסג'יסטית
לוקחת בידה הארנק של הלקוח, הלקוח מעביר אליו את הנרתיק
לכינור.
מסג'יסטית פותחת את הארנק לרווחה, מראה לקהל שהוא ריק.
|
ביום שחשבתי שהיא מתה
קרעתי
דעתי נטרפה
הם אומרים: מתה - לא מתה
אתה משתגע
אתה צריך טיפול
עם זנב של חתול
|
(קלוז אפ בין הרגליים של המנחה. רואים קצת ביצים, המצלמה עולה,
המנחה יושב ברגליים משוכלות שיכול גברי. והלאה, מחזיק ביד חכת
דיג פתוחה).
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
יש שמועה שהיטלר
היה יהודי
אחד שמפיץ
שמועות |
|
