|
הם שקועים בתוך מיטות רחבות ידיים
גופיהם המצומקים, הכמושים,
קבורים בציפות מעומלנות ורכות.
|
אני משתהה ופוגש במבטה
העלוב והחודר.
נתפס בקרסים של תחינה,
מסתבך ברשת של חמלה.
היא מתרפסת, מבקשת, דורשת
את שמגיע לה,
שולחת יהבה לתוך כיסי
אל לבי.
|
|
|
מרוב סלוגנים לא
רואים את השם!
ב"ה, מחזיר
בתשובה, במסקנה
עצובה על שנים
של סלוגנים! |
|
