|
הם שקועים בתוך מיטות רחבות ידיים
גופיהם המצומקים, הכמושים,
קבורים בציפות מעומלנות ורכות.
|
אני משתהה ופוגש במבטה
העלוב והחודר.
נתפס בקרסים של תחינה,
מסתבך ברשת של חמלה.
היא מתרפסת, מבקשת, דורשת
את שמגיע לה,
שולחת יהבה לתוך כיסי
אל לבי.
|
|
|
פתחתי רדיו במה
שמעתי שם את
התוכנית: יש עם
מי לאשר עם זה
שמאשר את
הסלוגנים, התקשר
גדעון רייכר
והתחיל לצעוק
ולעשות בלאגנים
על זה שהמאשר לא
מאשר לא
סלוגנים, בסוף
המאשר הוריד
אותו מהקו ושם
שירים שקטים של
הדודאים, לא כי
הוא התבאס פשוט
כי היה פיגוע.
ק. מרכוס מאזין
מכור ולא
מסלוגן. |
|
