|
ואת עזבת בסוף דצמבר
יפה חזקה וחכמה
לא חיכית לשנה החדשה
והכאב הזה מהדהד
הולך ובא
|
באביב הקרוב
פעמוני הפרחים ישירו עם הרוח
מנגינת נחמה
|
חיפשתי פינה בה אוכל לברוח-
דירה שכורה בסוף כל יום.
|
אבל נועה יודעת
שהאהבה חזקה מהכול
וגם לב ששינה צורתו
נשאר כאן לנצח
|
רק עד לא מזמן
הראיתי לך את הדפים האלה -
שורות על גבי שורות
מילים הנשאבות מזיכרון שנצרב
|
זמן אוסף את המילים
שהצטברו על סף דלתי
אני סוגר ומתכווץ בכל הכוח
רק לעיתים משחרר את האחיזה
|
מביט לשמיים
שמש חזקה בעיניים
ילדים מפריחים עפיפונים
חלומות באוויר
|
ואני מרגיש את זה קרב ובא
כאבי גדילה
כתבתי כבר מאות מכתבים לאלוהים
תכף יהיה אפשר להחזיר
|
לא תדע לעולם
את ילדך
ואולי כי דבר מה
נחסם בילדותך:
אימא, שורשים, אהבה
|
כדי שאוכל לכתוב בו
על מה שעובר עליי בחיים
|
הם לא מבינים מה הם עושים, הם לא יודעים לאן הם הולכים.
|
אני לא יודע
למה אני
ומתי תפסיק לנסות אותי...
|
תיבות פנדורה
באמצע החיים
לא יעזרו לי לשחרר
לא יתנו לי להתגבר
|
רק רציתי להתרוקן מההמון
לבוא עד אליי
קרוב קרוב
|
אם נבחר לשרוד
נראה שחור
או אולי עדיף לתלות
אתה רוצה דווקא ביום אפור
|
מפעם לפעם בדמיון
שתי דמויות נוכחות
יש מישהו בקצה המחשבה
בדיוק באותה הנקודה
העבר אינו קרוב אינו רחוק
והתחושה נוכחת ולא מרפה
|
לכי תסתדרי אתו
בסופשבוע במדריד
איך את עדיין מקבלת
את השריטות והפצעים שלו
|
עונג פוגש סבל
טעם אסור טעם מתוק
צליל מגע שפתיים
שלווה בכל העולמות
|
יש ענן שחור מעל אירופה
מכסה את הנסתר בשמיים
אין נכנס ואין יוצא
פרץ של זעם כובש כל רסיס
|
ברגע של שקט
בערב החג
אני יושב לדבר איתך
תחת פנס מאיר אחד
|
מה הטעם בחיים האלה
שעכשיו את הולכת
ובמקומך באה אחרת.
|
יש לה כבר משפחה מבוססת
ושפיות בחיים
יש לה גם ילד קטן
שמזכיר לה אותי...
|
|
|
מה אני לובשת
עכשיו???
אמרת שהדבר הכי
מגעיל בעולם
לדעתך זה
אישה עם חזה
שעיר, נכון?
אז מה שאני
לובשת כרגע זה
אישה עם חזה
שעיר, אוקי???
זאת שנמאס לה
מסוטים
באינטרנט... |
|
