|
נולד בשנות השבעים
פקח עיניים בשנות השמונים
התחיל ללכת בשנות התשעים
בשנות האלפיים החליט להתחיל לדבר
המערכת המליצה על "סיסרא" ועל "איקס-מיקס-דריקס
התאהבות פתאומית", אני הכי אוהב את "החלטה".
תמיד תיק"ו. תמיד אין מנצח.
|
אתה מבין.
בעיקר אם מסבירים לך, אתה מבין ממש מהר
|
כמו למשל הפנס האחורי-ימני שלי
או המדרכה שליד הכיכר
המדרגות בכניסה לבניין
והפעמון שלא מצלצל
|
הוא מרגיש את הדם זורם בעורק הצואר
|
בין נקודה לנקודה - קו
בין קו לקו - מישור
בין מישור למישור - מרחב.
|
אין אמנות ללא חישוף הנפש
ואין חישוף הנפש ללא חישוף הגוף
|
יש האומרים שאלוהים הוא האבא של כולנו,
אבל זו סתם טעות נפוצה:
אלוהים הוא הילד של כולנו.
|
הלוואי שיכולתי להגשים לכולם את כל החלומות
בטח הייתי מגשים גם לך איזה חלום קטן
ואינטימי, לא משהו מיוחד
|
היא מספרת לו על החיים הדפוקים שלה
הוא מת לנשק לה את הצואר
|
לסבא שלי הייתה צלקת במצח, ממלחמת השחרור.
כשהיה מחייך אלי את חיוכו הצרוד, הרחב,
היו כל הקמטים מופיעים:
קמט קצר, אנכי, בין הגבות - סבא אמר שהוא הופיע כשעמוס נפטר;
|
שלל צבעים לסיסרא
שלל צבעים רקמה
|
אחד ועוד אחד כמעט אף פעם לא שווה שתיים.
אם התרגלתי להאמין שכן,
זה סימן שאני שבוי באזיקים של תרבות קרה ואכזרית.
ומה אני מלמד את הילדה שלי?
|
טובל באומץ את הבהונות
עד לציפרניים
|
הטעם של הילדות הוא בלתי ניתן לשיחזור
גם הציפורים שבאות לנדוד
הן לא אותן הציפורים
|
אני מדמיין לעצמי שככה פחות או יותר נראו המעברות בשנות
החמישים. כמו אז, כולם כאן עובדים בשביל התושבים הותיקים יותר
של הארץ הזאת. בניגוד לאז, ליבם לא שייך לכאן. אבל חלקם חיים
פה כבר יותר מעשור, וחלקם התאהבו והקימו משפחות, והילדים שלהם
כבר מדברים עברית.
|
אל הארכיון האישי (20 יצירות מאורכבות)
|
|
קרבי זה הכי,
כואב...
-אחד מפאלו אלטו
שלא מבין למה
הצבא לא אוהב את
הסלוגן שלו. |
|
