|
לאחר שינה עירומה. מיוזעים.
נושקים בוקר טוב והדמעות יורדות מהצד החיצוני של העין.
קורי שינה דביקים אוחזים והכל זז לאט, לאט ובטוח. אלו הקורים
שלנו.
|
"לא מתפנה! לא מעניין אותי!"
הסמ"פ גילגל את עיניו בחוסר חשק. "כבר שבועיים אנחנו מנסים
למצוא לך מקום, שבועיים אתה בבקו"ם! זה סוג של שיא... אז עכשיו
עלה על הזינזאנה ותהיה בעייה של מישהו אחר." הוא לא חיכה שנייה
והלך לדפוק בורקס בשקם.
מתוך הזינזאנה זה מרגיש
|
ביום קייצי אחר, כשהייתי כבר בן חמש עשרה, אכלנו ארוחת צהריים
רגילה. שניצל וצ'יפס. זה כבר נראה כמו הדבר היחיד שאנחנו
אוכלים. קולו של קוטנר בקע מן הרדיו: "יצאו רק שבעה עותקים בכל
הארץ של האלבום 'כרומוזום'.
|
נוף אמביוולנטי של מפרץ חיפה נפרש לפנינו. היא ישבה על המדרכה
בשמלה לבנה, חגיגית אך קיצית. ישבתי לידה, בוהה באצבעות רגליה
המבצבצות מסנדלי עור רומאיות.
"פתחת את המתנה שהבאתי?"
|
10. לא בא לי לחזור הביתה. קרית חיים לא דומה כהוא זה לקרית
יובל. דבר לא מחכה בבית. החדר נראה כתחנת מעבר, אין מוטיבציה
להחיותו. זיפזופ קליל בשלט מעלה תהייה לגבי לגיטימיות אחזקת
הטלביזיה. אני שם דיסק שלא שמעתי מזמן ומחכה שמשהו יקרה.
|
תום יושב על כסא ים צבעוני שצבוע בכל צבעי הקשת. הצבעים כבר
דהויים, מבליטים את גילו של כסא זקן. באמצע השדה הזה, שכבר
כולו עשבים חומים המחכים לשריפתם, תום קבע את מושבו הקיץ. תום
וטדי ליתר דיוק.
|
שבע פעמים היא סופרת איתו את כריכת רצועת העור על אמתו, יודעת
שלא יטעה אך עדיין משגיחה. "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך
היום על לבבך ושיננתם לבניך, ודיברת בם, בשיבתך בביתך, ובלכתך
בדרך, ובשכבך ובקומך", קולו היה ברור והחלטי וכך גם שפתיה
המלוות.
|
תיילד ריקבונך לעת ערב
תאכל מבשרך, תגרגר!
|
עוד קוביה אדומה אחת קטנה,
בצד שמאל למעלה.
זה כל מה שחסר כדי לחבר הכל...
|
כמו התמזגות של שני צבעים מוזרים,
אנחנו נראים לי כמו טורקיז.
|
פתחתי את ידי והשנאה נחתה עליה בדמות פרפר.
הפרפר היה יפה,
צבוע בצבעים שעוד לא ראיתי...
|
...אבל בקוטב חשוך חצי שנה והרבה יותר טוב שם...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
סלוגנים זו
הוצאה מוכרת.
בוליביה. |
|
