|
תמורת אחת מכל חמש ההופעות האלה בכיף וברצון הייתי
מאבד את יד שמאל, אף ושלוש אצבעות:
1.החומה (לא משנה לי איזה, אפילו האיחוד בברלין),
2.וודסטוק (למרות שסביר להניח שאני היחידי שם שלא
היה משתמש בסמים- אני מעדיף לזכור שהייתי בהופעה
בסדר גודל כזה, תודה רבה),
3. פולס (פינק פלויד לנצח)
4.כל הופעה של בוב דילן או לד זפלין (ולכל הרוחות
היה לי הזדמנות לראות את דילן ב50 דולר אבל בגלל
השתלטות רגעית של השטן החלטתי לסרב.. אני אקלל את
עצמי עד לגיהנום מוקדם בסוף ימי)
5. הופעה כלשהי של ג'טרו טול (למרות שאת החלום הזה
כבר הגשמתי ונשארתי שלם.. אז החלטתי לנסות שוב..)
נ.ב
למרות כל מה שציינתי למעלה, אם לא אציין את הDOORS
במקום כלשהו, זה יהיה בגדר חטא.
אז הנה:
live fast, die young.
and leave a good looking corpes behind you...
בן אדם גדול...
24.2.06 אני עדיין כאן, למרות הכל.
:)
לא תהיה כאן חדוות הקרב של מלחמה המונית,
שום הסתערות הירואית.
לא אנדרנלין פורץ או תהילה.
|
יושב מקופל בצללים של נשמתי אני יושב ומסתכל.
מסתכל איך חיי חולפים על פני מבלי שליטה, מביט באנשים באים
והולכים,
|
כן, אני זוכר אותך, עומד שם ליד דלת, מביט על אחי ששכב במיטה
לידי.
אמא בכתה ואפילו אבא התייפח בשקט, אבל הם לא הבחינו בך- אף אחד
לא הבחין.. רק אני.
אף פעם לא סלחתי לך על שלקחת את האח שלי.
הכאב היה בלתי נסבל ואמא לא חזרה להיות עצמה מאז אותו לילה,
רציתי לצ
|
מוות נאנח והקיש באצבעותיו השלדיות. הגופה התרוממה בחולמניות
מהקרקע, ישרה את מדיה הקרועים ודיברה: "שמי הרולד פיט ממשפחת
פיט שבשדרות החורשה הירוקה, הייתי מרביץ לאחותי בכל פעם שהייתי
רוצה לשחק בבובות שלה והיא הייתה מחביאה לי אותם"..
|
בחרתי בדרך הקשה, אני יודע. תמיד חשבתי שאם הדרך קשה פירושה
שהיא מוליכה למקום הנכון- 'המלאכה לעולם קשה' זו אחת הסיסמאות,
לא?
אני חושש עכשיו שכל התפיסה הזו היתה שגויה וטעיתי טעות חמורה".
|
"נו איתי, מה אתה מתכנן לעשות בשבת בערב?"
אני נחנק ומנסה לענות על השאלה אך חוץ משיעולים בהולים ושאיבת
חמצן מהול בגז, אני לא מצליח להגות יותר מההברות בסיסיות וגם
זה לא בצורה המובנת ביותר..
|
חבר טוב נושף על מיתרי הנשמה
בצליל מתוק.
נשיקת השינה על עיניים כבדות,
חיים ממלאים את הריאות עם כל נשימה עמוקה ואיטית.
|
זהו המבחן: לראות אם אני יכול לכתוב משהו מובן ואף הגיוני
כשאני שתוי מעבר לכל היכר.
בואו נראה:
שיחי קקטוס אפלים, ראשי בוקר צוהלים, רעם היום מפציע את שחור
הלילה הרך..
|
through eyes of shadows, we stand resolute
forced by greater means to hold ground
death and life, both the same -
obstacles in the way to a better place unknown to be found.
|
וכאהבת אם לבנה
מהווה היא פתרון לכל מכאובי,
לתת ולקבור הכל בתוכה-
|
את מחיר הכאב השמש דורשת,
דואגת שאלות ללא תשובה
ובפנים חמורות ארשת
אדחה אהבתה.
|
גור יפתח, אל פודה במרומיו
גור! יפתח אל, פודה במרומיו
|
מהם התלאות אשר עבר,
שם בכלאי עמורה ובשבי סדום?
שכן אין כל עצב או מכאוב
שבתכול עיניה לא תוכל למחות
בבואו הלום,
עת שובו מנבכי גיהנום.
|
דממת סתיו.
עץ בודד בשלכתו,
הולם בליבו
|
ובחלוף הרגע,
עדיין אוחזות העיניים.
|
פרפר יחיד, צחור כנפיים
המפליא במעופו.
|
עומד כאן, מושיט את ידי
עטוף צל ערפל, מחכה שתישני.
אשמור על חלומותייך שקטים ומתוקים
אמחה כל צער, בכל צעד שתעשי.
|
לא במילים גדולות
לא בהמולה
לא במחוות הירואיות של הקרבה.
|
את הפוסעת על דרך,
דעי שהייתי כאן לפנייך
|
וכשסביבנו רגעי חורף בודדים
|
זהו שיר על שינוי, ששב שוב ושוב
לא שואל שמא תם
או אם כדאי שישוב
|
למשך ארבע דקות יקירתי, את שם
ואני איתך
ואת אוהבת כמעט כפי שאוהב אני.
ואני חופשי.
|
אומרים שהאהבה עיוורת...
טוב, היא לא- ואתם יכולים להיות בטוחים בכך, אני יודע!
אחרי הכל, זה היה התפקיד שלי לפני שהיא באה וגנבה לי אותו.
|
"ישחקונה הנערים לפנינו"
ואף בנות יפות מראה יתרמו להנעמת ה.. עין.
אבל רק יפות! שהדאבות ישבו בצד!
|
חרא שמרסק לך כל קצה של רגש של תקווה או נחמה- אין דבר כזה
עולם דמיוני- אין לי לאן לברוח יותר.
המציאות סוטרת לי על הפרצוף בכל פעם שאני מנסה להתחיל מחדש,
היא מושכת אותי למטה.
אין דבר כזה פיות, נכון?
|
ואני עומד, מחכה..
ומחכה.. יודע שזה יגיע בקרוב אולם לא יכול לעצור את זה..
ואז זה קורה, ריצוד הלהבה נקלט והעיניים משתקפות חזרה דרך
הזגוגית: הבבואה נשלמה.
|
הרבה יותר מידי זמן פנוי...
|
|
|
אכלתי חביתה
לארוחת בוקר
מישהו שאכל
חביתה לארוחת
בוקר |
|
