|
איתי...טוב מה אפשר לומר? כל חייו מוסיקאי.
אפשר לפעמים להווכח כי אדם שקט ורגוע ....אבל לא
אני
איתי אדם רציני אך מגוחך, רגוע אך לחוץ, יפה אך
מכוער, בן-זונה אך חבר טוב. למרות שגילה את
המוסיקה בגיל קטן (בגיל חמש החל לתופף) משום מה עד
עכשיו (17) אינו בחר אותה כמסלול חיים, האם זאת מפני
שאנו,לשמחתנו או צערנו, חיים בארץ זו לא ניתן רבות
להתקדם ללא "פוש" או פרוטקציה. איתי בכל זאת רב
תושייה אשר הבטיח לעצמו כי ישנה את הסצנה בארץ
כשיהיה גדול , כל אומן פה בארץ הוא כשיח בפני עצמו
חבל שהגנן בארץ מעדיף לקחת את הצמח היפה במקום לטפח
את המכוער, נלקח לכיוון הנכון.
מקווה שמי שיקרא יהיה ביקורתי, אבל בבקשה שירוגש,
"הניצוץ באומנות הוא שלנו, תחלקו אותו כך ידלק טרם
יכבה"
לא התכוון, כי לא רצה
לא חשב, כי לא נמשך
לא סבל, כי לא נפגע
לא כתב ללא סיבה
|
אין גן עדן אין שאול
יש קורבן נצחי
|
אין לי שום דבר נגדך
להפך
יש לי הכל לטובתך
בערך
לא דיברנו זמן מה
רבנו?
אני לא זוכר על מה
|
כשחיים בחיים
קיימים ונושמים
אחרים נהנים
אחדים מאושרים
|
זה לא כזה רחוק
יותר ממה שחשבתי
שחשבת אתה
בסוף הנוסטלגיה
|
אך לא משנה כמה חיפשתי
עוד לא מצאתי
את מסדרון הבורדו
|
שניהם ידעו
שאין סיבה
להיות אומלל
|
את השראה לא נורמלית
למה? לעוד סבל? את שואלת?
לעוד מרורים
לעוד כאב
לעוד ריגוש
לעוד זיכרון
לעוד השראה
|
ואת , תדחפי עוד קצת
ואז, סוף סוף הקיר ישבר
נעמוד, חשופים מול הירח
שפתייך, נוגעות בשפתיי
|
|
|
אחד טאקילה.
שניים טאקילה.
שלושה טאקילה.
רצפה. |
|
