[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










זה חרא שזה ככה, נעצר באמצע, אחר כך זה כבר לא אותו
דבר, אחר כך זה נעצר וכבר לא חוזר, לא באותה צורה.
פעם הצלחתי לחזור אבל זה באמת לא היה אותו דבר, אני
לא יודע אם זה היה יותר טוב או יותר רע, ממש אין לי
מושג.
לפעמים זה נעצר בגלל מישהו, מישהו שפתאום בא ועוצר
את זה, לפעמים זה נעצר סתם ככה, היה לך ופתאום זה
נעלם ואתה לא יודע למה ומתי הוא יחזור, לפעמים הוא
לא חוזר בכלל, לפעמים הוא לא חוזר אף פעם.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היא חייכה אליי ואמרה "אתה נחמד", הרגשתי פתאום משהו, בתוך
תוכי, הרגשתי. אני לא יודע איך להסביר את זה. באותה שנייה
אמרתי לה " רוצה לצאת לקפה מתישהו?", היא שוב חייכה ואמרה לי
"על הכוכב ההוא בדיוק יש חיים אינטליגנטים??".

אהבה
אני יושב פה ומחכה לה, מחכה רק לה, היא לא כמו רכבת, אין לה
זמני הגעה קבועים, היא מגיעה כשנוח לה, והיא גם יודעת שאני לא
אגיד כלום, אלא רק אתן לה נשיקה ואקשיב לכל מה שהיא רוצה להגיד
לי, לספר לי, והיא יודעת שאני לא אגיד כלום, אלא רק אקשיב לה,
אסתכל אליה

"זה מה שקורה שעובדים כל הזמן" שניהם חשבו, אף אחד מהם לא ידע
שהשני בעצם ישן כל היום וחי על הלוואות מההורים. "מחשבים זה
עסק קשה, צריך להשקיע הרבה כוח וזמן" אמר הראשון, "כן גם עריכת
דין" ענה השני. הם שניהם הרגישו אשמים עם עצמם על כך שהם
משקרים אחד לשני

אהבה
כבר שלוש דקות עברו מאז שהיא הלכה, כרגע הייתי איתה, אני והיא
ביחד, מחובקים מתנשקים, מאוהבים, נשארתי פה עם הכוס קולה שלה,
והיא כבר עלתה על האוטובוס, רק הכוס קולה הדבר היחידי שנשאר לי
שנותן לי הרגשה שלה.לקחתי שלוק דרך הקש, מנסה להרגיש את הטעם
שלה עוד פעם

אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אותו, הייתי ממש מופתע כי הוא
לא עשה כלום, רק ישב בקומקום. שאלתי אותו "תגיד מה אתה עושה?",
הוא רק ענה שהוא יושב בקומקום. הוא שאל אם אני רוצה לשבת לשתות
קפה "בדיוק חיממתי את הקומקום" הוא אמר, לא רציתי להיות גס רוח
אז הסכמתי.

"לא רוצה נמלה, לא רוצה! זה חיים קשים, תעשה אותי ציפור" אמרתי
לו "אני לא מפעל משאלות אתה יודע" הוא אמר לי, "אני יודע,אבל
אי אפשר להיות נמלה, לא רוצה! אני רוצה ציפור, בז, נשר, משהו
כזה" צעקתי עליו, "כבקשתך" הוא אמר, הוא הפך אותי לעורב, עורב
שחור, רציתי בז.

כל פעם שהלכתי לחנויות ראיתי אותו ועוד יותר גרוע הרחתי אותו,
הוא היה מתגרה בי אבל אני סובלני, לא קראתי לו "יא שמן מזדיין
בתחת", או "יא מסריח תפסיק לאכול אוכל הודי לפני שאני אשמיד
אותך". לא אמרתי את זה אבל תמיד חשבתי על זה

התיישבתי בספה מחזיק את התה בידים, זה התחיל לשרוף אבל משום מה
לא רציתי להניח אותו, אחרי כמה דקות כבר לא הרגשתי את החום,
פתאום עבר בי כאב עז, הפלתי את הכוס על הרצפה וכל התה נשפך,
החתול התחיל ללק את זה, לא היה אכפת לי, שילקק.

היפרדות
"תראה זה פשוט לא הולך, אני לא יודעת... זה כבר לא כמו פעם,
אני השתנתי ואיפה שהוא בתוך כל השינוי הזה איבדתי אותך..., זה
פשוט לא הולך... אתה מבין?" הוא ניתק את הטלפון, דמעה נזלה לו
על הלחי, הוא לקח את המפתח ויצא החוצה,


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
הלכנו ברחוב ויונתן אמר שאם הוא ידחוף אותי לכביש אז אני אפגע
ויכאב לי, ואני אמרתי "כן? טוב דחוף!", בסוף הוא לא דחף ואמר
שאם היה אז הייתי מת.




E=MC2

לא סופי, אבל
אולי


תרומה לבמה





יוצר מס' 2369. בבמה מאז 26/3/01 19:29

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאיתי נוימן
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה