|
 57420247
איתי הוא לא טיפוס דו פרצופי, אבל דרך הכתיבה שלו
הוא גילה שיש לו שני זהויות:
כשהוא שמח, משועמם, רגוע אבל מרגיש יצירתי- הוא
יכתוב משהו מצחיק ומלא הומור. כל מיני סוגי הומור,
רק לשם שעשועו האישי וגם כדי לגרום לאנשים להעלות
חיוך קטנטן.
כשהוא עצוב, מהורהר, מותש מהחיים או אפילו כועס- הוא
יכתוב דברים עמוקים ומלאי מטאפורות. דברים שחבויים
אצלו עמוק בנפש, אבל לא מכוונים להיות מוסתרים
לחלוטין.
בכל אחד מהמקרים, תחושת הביטוי העצמי שלו תסופק ולכן
הוא ימשיך לכתוב בשני הסגנונת הללו- האחד של
ההומוריסט הקליל והשני, של האנליסט העמוק והעדין.
יגיע היום בו הוא יבין מהי זהותו השלטת יותר אבל עד
אז הוא מחבר בין שניהן, גם בחיי היום-יום וגם בכתיבה
שלו, בניסיון למצוא את האיזון הבריא ביותר בשבילו.
בינתיים, הוא חש לעתים מותש מלהתנדנד מצד לצד בגרף
שקצוותיו "שמחה" ו"עצבות"...
Everything around you is a test
And you lost your values long ago
You try so hard to do your best
You learn to live before you grow
|
Why are we not drowning our fears,
instead of drowning our souls in sadness?
|
Bring me pain, you know I can't tell the difference
Between your love and your hate
|
How far can I go? How deep can it get?
How long will I keep on lying to myself?
|
Start to run, you won't get far
|
They'll never find me here
They'll never bother to look
|
Is someone gonna catch me if I fall?
Is there anyone there at all?
|
Solo flying on a star-filled night
Peacefully waiting for your crash
|
Breaking you down piece by piece
Changing to the rhythm of their words
|
Even tired hearts never stop believing
|
סבלתי
סבלתי מספיק
עכשיו אני מתכוון להפסיק
|
אתמול החלטתי להתעלל בעצמי
|
פתאום אני מרגיש כמו מישהו אחר
הכול נהיה כבד ואני משקל נוצה
|
והנה חשבתי שאין מה עוד לראות
|
They all stopped
People at home, drivers, pedestrians
Kneeled and watched the heavens
Like a stroke of madness, A beg for forgivness
They've all done wrong
|
You can't play this game without losing. So break the rules.
|
|
|
אתם לא יכולים
לבזבז את הזמן
שלי! הוא חסר
ערך! |
|
