|
איתי מלר, מושבניק חוקר מערות, נוקד, בר ביצוע ובונה
גשרים. שורף לא מעט מהם. מעדיף לסחור במה מה שכסף לא
יכול לקנות. מאמין בכנות מלאה בחצאי שקרים שמחוייבים
במציאות. נסחף בקלות, לוקח את עצמו ברצינות מדי,
ולכן מתאכזב. מחפש את האמת איפה שאי אפשר למצוא,
ולכן נוטה לשקר לעצמו שמצא אותה.
ככה זה בחיים, פעם אתה יוצא עם כל הקופה, ופעם אתה תקוע עם
מציאות נושכת עם הבל פה נורא.
|
זהו שיר,
על מילה שלא צריכה להאמר.
|
ריח פרדס אחרי הגשם רגבי האדמה.
שורשים יעמיקו.
ארץ אהובה.
|
מתוך נפטלין מצחין בארון, ילד קטן שמן ויתום
|
הכחול היום כחול מאוד
גזירי עננים וחתיכות שמים
מבצבצות בשובבות מופלאה מבעד לענפי הסיסם
|
ביום השנה לדגל הירוק, הלכתי עם אמא ואחותי יפעת לראות תהלוכה
לאומית, לא רחוק. במרכז העיר היתה תהלוכה גדולה עם טנק גדול
ומטוסים באוויר.
ליד דוכן של סוכר על מקל, חייל עבר ועלי הסתכל.
|
בקצה המדבר לא ברור אם אתה הוזה או חווה את האמת כמו שהיא, ככה
זה בקצוות.
|
אפשר להוסיף רק עוד פרט קטן, לאחר מחקר מקיף ויסודי שנאסף
מאותם פליטים, יחידי הסגולה שהיו שם וחזרו, ניתן להגיד דבר אחד
בוודאות:
הם כולם, אבל כולם בלי יוצא מן הכלל, חלולים.
|
לילה אחד של אצולה מדומה, נשף יקר, כרכרות סוסים ו"שואו" שלא
היה כמותו. ההתרגשות הולכת לה וצוברת גובה.
סביר שאולי יצוצו להם כמה רגעים סוחטי דמעות, רגש ורגשנות מצד
כאלו ואחרים בקהל. אך זהו אקט בר חלוף.
|
והיא חוטפת, כבודו אמר את דברו.
והיא סותמת. מבליעה צעקתה.
|
מה היא זוכרת, השמנת המתנשאת?
היא כבר כול כך חשובה עד שהיא לא זוכרת כלום, חוץ מאת מעמדה
הרם על מדף החלב.
|
"שב עלי!" פקדה והצביעה.
אני לא מוכן, עניתי.
עלה ורד, נד נד! התריסה.
|
|
|
-את באה לכיכר
רבין הערב?
-כיכר רבין? למה
מי מת?!
זהו, גמרתי. |
|
