|
רעב אני ולא ללחם
אלא לשפתותיה הרכות
צמא אני ולא למים
אלא לקולה הענוג
|
יש רגעים שלא שוכחים
לא נותנים מנוח
יש כאלה ממש קשים
רגעים שנגמר כבר הכוח
ורגעים שנראים כמו נצח
שרק התקווה תנצח
|
|
|
למה לא קרא
לעצמו הלא-ממש-
שרוף-אלא-סתם-
עוד-אחד-חצי-
תימני-חצי-
מרוקאי?
(שלמה - מטופל
במחלקת כוויות
באסף הרופא) |
|
