|
לפני שאתם קוראים את ה'ביוגרפיה' של אי.טי. (איתי)
כהן {אני}, תזהרו לא להשתעמם. תהנו.
כמו כולם גם מאי.טי (איתי) ביקשו לכתוב בגוף שלישי,
ת'אמת הוא לא יודע על עצמו כלום. טוב נו הוא יודע
שהוא מכור לשוקו, פריסל, ומטאפורות.
הוא חולה על שוקולד, סטייקים, פיצות, בשר!, שוגי,
קורנפלקס, גרעינים, ודימויים.
הוא תפוס. פעם בלב, עכשיו בגב.
אין לו שום דבר נגד שחורים, בלונדיניות, רוסים,
סוסים, כלבים, חתולים, נחשים, דוסים, חייזרים,
מטאפורות ודימויים ומה שביניהם.
בעל חוש ריח יוצא מן הכלל (ככה זה כשנדפקת עם ראיה
סלקטיבית וחירשות צבעים, אממ כלומר: עוורון צבעים
ושמיעה סלקטיבית, משהו חייב לצאת טוב).
הוא שונא להסתפר (למה שאני אבזבז כסף על זה שהם
לוקחים ממני?)
הוא אוהב לכתוב שירים, סיפורים הזויים, ולעשות
אנימציות לא חכמות במיוחד. לשמוע מוזיקה טובה
דוגלס אדמס גאון, טרי פראצ'ט גאון. איינשטיין גאון.
איתי מקנא.
אופטימי ברוב הזמן. החיים הנפלאים.
שונא סיגריות!
ומסתבר שהוא יצירתי!
חדש!: סימון יצירות מועדפות:
(=) - שווה קריאה/שווה להציץ לפני שאר היצירות
(+) - מומלץ
וביחד - יצירה שמקבלת יחס מועדף.
הערה ממליצה: אל תהססו לקרוא גם יצירות בלתי
מסומנות.
כבר שנים רבות שהמכשירים בחיי האנשים חיים, נושמים, מתאהבים
ומביאים מוצרים לעולם. המדע כבר אינו מתקדם במחקר, הכל נעצר.
עתה הטכנולוגיה מתקדמת בצורה דרוויניסטית, אבולוציה. במושגים
של היום: בדרך כלל תמצאו שני מחשבים שיולדים מחשב, אך אין זה
מוזר אם יוולד להם סל
|
משה כיפה אדומה ולו הייתה כיפה אדומה (הוא היה דתי). יום אחד
הוא גילה, שהוא נסיך, והזמין את כל הבנות הרווקות בממלכ,ה שאחת
מהן שכחה נעל זכוכית.
|
השעון מצלצל ב6:00, "נו! תכבה כבר את השעון!", היא מתעצבנת
עלי, "למה אתה עושה את זה לעצמך".
היא צודקת, למה אני עושה את זה לעצמי. כל הלילה הייתי באלרגיות
של עונת מעבר, וגם הכאבים בגב לא עוזרים לי לישון בזמן
האחרון.
ואז אני נזכר שכבר שילמתי את ההשתתפות. ות
|
לא יכולתי להרשות לעצמי לאבד את חיי, הרגשתי שיש לי כל כך הרבה
דברים לעשות שלא הספקתי, למרות שלא היה לי מושג מה הם. התחלתי
'לשחות', או יותר נכון ניסיתי, למטה. זה רק האט מעט את העלייה
שלי, אבל סירבתי להיכנע.
|
היא רק לא ידעה שהניצב מהסרט האחרון שראתה הוא האחד שאותו תמיד
רצתה.
אבל הוא גר רחוק ואותו לעולם לא תכיר, אבל היעוד לה אותו
השאיר.
שניהם ישארו בודדים לנצח, זה את זה הם פיספסו.
|
שמעון פרס צוחק עליו ואומר: "יא לוזר"
בנאדם כלשהו: "אפילו שמעון פרס קורא לי לוזר"
|
בזמן מחסה במרכז הסואן
בצפון נשמע רק תותח שרועם
בזמן שבדרום התמלאו רחובות
בקצה השני רק חיכו לחדשות
|
How could it be
That you gone when I need you the most
How could it happened to me
You not with me, and I get lost
|
Give me just one day
Tell me the way
And I will be
The happiest man that you ever see
|
זה פשוט הסיוט הגדול מכולם
שאין יותר שוקו בעולם
דבר כל כך פשוט ובסיסי
מאכל ומשקה שהוא כל עולמי
|
כמו כלב נאמן, אתה מחכה לי כל היום
אחרי יום קר, מנוכר ואיום
ההמתנה משתלמת ואז מתפרץ כל החום
המציאות ממש כמו חלום
|
בצק מלמטה, באמצע תוספות
ומעל שכבות של גבינות צהובות
|
איך יכולת להתעצבן ולעזוב
דווקא כשאני צריך אותך ממש קרוב
בדיוק ברגע שהייתי חייב עזרה
בחרת דברים אחרים שהיית מעדיפה
|
איך תקופה מאושרת פתאום מתנפצת לרסיסים
איך התקופה נשכחת להיסטוריה כמו שנות השישים
איך הכול נגדע, סתם ככה, בהרף עין
ופתאום כל שנותר לשקוע בחבית של יין
|
איפה השירים?
איפה המשחקים?
איפה הם עכשיו?
יישכחו כל תו ותו
|
כשהיה הולך לשחות בבריכה
רק התחיל להתקרב המציל כבר טבע
כל הרוחצים התמסטלו
"אלוני בא" מיד זיהו
|
ואת אינך מוכנה לעשות צעד נוסף
הגעתי עד לדלת, אבל אני כלל לא על הסף
הגעתי בקיץ, עכשיו יורד ברד
להיות איתך, זה בערך להיות לבד
|
אם לא היה אלוהים
לא היה נברא דבר
לא מוות לא חיים
לא אתמול ולא מחר
|
עזבו הקלטות חדשות
קנו פטיפון, שמרו על הישנות
במקום למחזר הצלחה של שירים
מחזרו נייר, תצילו את העצים!
|
לאחרונה אני מרגיש
שאני יודע כל מחשבה שאת חושבת
ואיזו מוזיקה בראשך כל רגע מתנגנת
ולעולם לא אשכח מתי יש לך יום הולדת
|
בשר צלוי, הו בשר
מתי כבר יבינו השאר
אין כמו בשר על האש
בתנור, מה שיש
|
זוג נוסף, מתחת לשמש היוקדת,
נשרף קשות מזכוכית מגדלת.
אסון קרה למשפחתם, שגרה ליד עץ הזית -
גז מחניק חנק את הבית.
|
ארורה האדמה הזו, הספוגה בדם
מלאה באדום, ממלחמות האדם
אלפי שנים סופחת זיעה וזעם
ארגמן שלא נשטף גם אחרי סופה ורעם
|
החל ממטולה ובחרמון הלבן
בין הרי נפתלי וגם רמת הגולן
מורשת טרומפלדור ואיכר
וסף הכנרת בקו אדום נשאר
|
את יוצרת סיבוכים
קשים ממבוכים
החידות שלך קשות
לעולם לא אבין בנות
|
את מתנה מאלוהים
שהגיעה אליי
את פשוט מלאך
שנכנס אל חיי
את פשוט האור האלוהי
הדבר היחידי
שגורם לי להרגיש אדם אמיתי
|
החיים והמוות ביד הלשון
אלוהים, זה עצוב כמה שזה נכון
תשובה שגויה, מובילה לדיכאון
דמעות על הכרית וכך הולך לישון
|
בחלום יום נאה וירוק בכפר
המציאות אפורה בגטו שנסגר
בחלום נשמעים ציוצי ציפורים
במציאות העמידו שורה וירו בילדים
|
מרחתי משחה
נהיה רק יותר נורא
לקחתי כדור וכמה תרופות
נהיו לי רק יותר בעיות
|
הג'ינס עליה לא עולה,
הגזרה ממנה קטנה בהרבה.
כמו ברבית רצתה להיות,
וזה כמובן לא לוקח כמה שניות.
|
בלעדייך זה כמו מסגרות בלי תמונה
זה כמו יומן ללא שנה
כמו מטוס בלי כנפיים
כמו עננים ללא שמיים
כמו הים בלי המים
|
ברא שיתברא, אלו הים
את השמי ים, ואת הארץ
|
אני לא יודע למה אני פה
מרגיש לבד בעולם כולו
הולך בשביל בדד
לא נותר פה אף אחד
|
הרבה שמן, מלא כולסטרול
כמה שיותר! אני אוכל הכל
לא מעניין מה התזונאים אומרים
בשבילי הג'אנק פוד תמיד בריאים
|
כותב, מתכנת, ימים על גבי ימים
דיבאגינג שנמשך שנים
אני לא מגזים
ואז כשהכל עבד כמו שצריך בדיוק
|
עוד אדם נרצח
עוד מחבל נשמות לקח
נמאס מהכל, פשוט נמאס
מתי ימאס גם לחמאס?
|
למה מחמאה אני יכול לקבל
רק אם אני אמצא עם האל
|
כל חיות היער התקבצו לישיבה
מקריאים את השמות ו... והארנב לא נמצא!
מגיע פתאום, שליחו הצב בריצה
"הארנב עסוק בפעילות מינית, לכן לא יופיע לפגישה"
|
הבחורה שסירבתי לצאת איתה
השילה כמה ק''ג טובים
ונראית ממש כמו ה''אחרי'' בפרסומים
הבחורה שסירבתי לצאת עימה
סיימה לא מזמן בהצטיינות את הלימודים
היא בטח גם תמשיך לתארים מתקדמים
|
יום בהיר של גשם
אין שום עננים
אני וכל החברה
לאי.סי נכנסים
|
שאוכלים ביומיים
חצי ממה שאני אוכל בשעתיים
|
לא רוצה לשמוע עוד על כללי ניקוד
כבר יותר מעניין להסתכל על שיפוד
מה יעזור לי לדבר יומיום ספרותית
זה בכלל לא נשמע כמו עברית
|
כמו הנבואה אצל הנביאים
(דוגמה בירמיהו בפרקים הראשונים)
השירה בוערת בעצמותיי
ממלאת במהירות את דפי מחברותיי
|
אבל אז הגיע המבחן הגדול
אפילו אידיוט מושלם יצא בזול
|
בקריית ביאליק,
לא הרחק, לא הרחק מהבריכה
פתחו לפני שנים מסעדה
מסעדה משונה, מסעדה מוזרה
לא ברור מה מטרתה
סינית, תאילנדית מה שיהיה ומה שהיה
|
השמיים לא יודעים שהיום מלחמה
ואין זה כלל מעניינה של החמה
קופחת בנעימות ומזמינה לטיולים
איזה חוסר התחשבות בגיבורים שבמדים
|
הם היו הזוג הכי מתאים ביקום
ובדיוק בא השטן, והכל הפוך לכלום
"נראה כמה הם ישרדו" התעקש השטן
בשניות כל טוב, יעשה לבלגן
|
זה שיר על שתי אותיות
שתי אותיות חביבות
ובשיר הזה רק הן מתחרזות
כשקוראים להם, אין בעיות
|
וכשהלכת השתנה לי הקול
קצת חנוק וקשה לאכול
מה אעשה, מה כבר אני יכול?
כל מה שפרח, מפה יכול רק לנבול
|
הקושי גדול ולא נגמר
פעמים חם ופעמים קר
זה לא קל אבל חייבים להמשיך ולהשתדל
ואין אף אחד שישמע אותי מיילל, או מתפלל
|
הזמן זורם, הזמן עובר
לאן לעזאזל הוא ממהר?
השעון מתקתק, לא עוצר
העתיד את העבר במהירות קובר
|
תראו איזה יופי, השמיים כחולים
ויש עננים בכל הצורות והצבעים
עוד עלה שמרחף לו ברוח, להנאתו
אין לי כבר כוח, וגם בא לי מרשמלו
|
רועי העם עשקו צאנם,
גידלו מסים למותרות.
וישכחו את מטרתם,
ולא זכרו את עמם.
הרבו בכסף על גב אביונים,
ושיקרו לעניים ולדלים.
|
אני ספורטאי ושרירי
יש כישרון ובטחון עצמי
לא מפספס אף מסיבה
אני חנון, בגרסה החדשה
|
הוא קרא בעיון ספר פיזיקה
בדיוק כשהיא סיימה חידה בלוגיקה
צחוק נוחר, זהה שזה כאוב
הסיכוי הוא אפסי, והם עשו את החישוב
|
כל דבר שאני עושה
ממנו כלום לא יוצא
וכלום לא נכנס
ולי, לי כבר נמאס
|
כפיסת נייר במשרד
כחצי גפרור שנשדד
חסר חשיבות כאבק במדבר
כמו נמלה שהולכת על הר
|
מעשה בחתול שחי בפח אשפה
חוץ מלאכול ולישון כלום לא עשה
כל בוקר רוקנו לו את הדירה
אך זה לא הדאיג אותו, אלו לא היו מס הכנסה
|
כמו כל שנה, שוב מתקרב ט"ו באב
הזמן המושלם למי שמאוהב.
עת לאהבה לפרוח
אומנטיקה משתוללת כמו רוח
זמן לחיזור, מחדש לאהוב
עת להרגיש אהבה מקרוב
|
כדי לנקות את הראש, הלכתי לשחות
חשבתי יעשה לי טוב לעשות כמה בריכות
אך כל אדי הכלור שרפו לי את האף והריאות
במקום להירגע, עיניי ממש דומעות
|
ילד קט מביט בשקט
על השיש במטבח
כמו הכנה לקראת בצורת
ובמקלט צפיפות ומחנק
|
בארץ קרה, רחוקה מהמולדת
תר אחר הזיכרון
אתר אחר אתר, מעלה תמונה כואבת
מזועזע, ואני לא הראשון
|
הקור המקפיא שחודר לעצמותיי
גורם לי להעריך מחדש את חיי
צועד בשבילים שבהם המוות שלט
בשבילים שאף אחד לא נמלט, כמעט
|
נסעתי רחוק, לארץ קרה
לראות היום מה שהיה כה נורא
ובין כל הטקסים והרצאות של כאב
עדיין זוכר כמה שאותך אני אוהב
|
ילד אלים, ילד גבעול
מרביץ בכל יום, בכל יום לכל
ואם אתם עוד לא מבינים
הילד הזה עשוי מעלים
|
יש כאלה שחושבים שהם חכמים,
אבל הם לא.
יש כאלה שחושבים שהם יפים,
והם לא כל כך.
|
יש לי עכשיו - אחת אחרת
הקודמת ברחה וזאת איתי זורמת
המציאות מאחורי נסגרת
אז, מה את מספרת?
|
יושב לי בשקט, פתאום מה קרה?
תקפה אותי מוזה, נתנה בעיטה
לא יכול לנוח, אסור לי עכשיו
המוזה מכריחה אותי, לכתוב אני חייב.
|
יתושות חרמניות
באות באמצע הלילות
רוצות עוד מנה של דם
שתו מאיפה שתרצו, למה שם?!
|
כל יצור אנושי שנכנס
כל מבוגר או ננס
כאשר צריך להתפנות
השירותים רחוקים, למה לחכות?
|
יש בעיר רק שנים וחצי רמזורים
אך מרוב כיכרות לא רואים כבישים
מה הקטע עם הכיכרות?
כבר אי אפשר לנסוע ישר ברחובות?
|
יש אנשים שחושבים
שזה בסדר שהם לוקחים
את הזכויות מהאחרים
ולא משנה אם הם צודקים
|
כל כך מתגעגע אלייך
למבטך, למראה עינייך
|
הוא יודע להיות קשוח, אבל עדין לעיתים
עוטף את כולי ומסביר פנים
נראה מסוכן, אך אני יודע שיש בו חיים
לא יאומן כמה הוא מכיל, זה מדהים
|
כמעט שניצחתי בכל הקרבות
כמעט ששברתי עשרות לבבות
כמעט וצנחתי אלף צניחות
וכמעט וזללתי לול של עופות
|
גם כשסוף סוף אני מוצא
משהו טוב שאני עושה
אני טוב רק יחסית לאנשים
שבתחום הזה לא מתעסקים
|
לא שמעתי עליהם, יש כאלה?
את האתמול אני כמעט לא זוכר
בוא נלך נטייל, נבקר עוד חבר
|
לא רוצה! זה לא פר!
לא רוצה להסתפר!
כן, ככה נוח לי
תעזבו בשקט את השיער שלי
|
שנים שלא הבטתי במקלדת
שכחתי איך מקלדת נראית
לא מביט בה כשאני כותב
מתרכז רק במסך המחשב
|
אבל גיליתי את משחק הקלפים הישן
שיש בכל מחשב, חדש או מיושן
מאז התמכרתי, לא יכול לוותר
חייב לשחק כל הזמן בסוליטר
|
השטן מקנא ביכולת הרתעתך
המכשפה רוצה ללמוד מכוחך
רודנים הלכו הבייתה, לוחמים חליל למדו
רק שלא תבואי ותעשי להם בו
|
"רק אנחנו יכולנו להחליט, כך סתם,
פשוט לשכב על הדשא, להתעלם מהעולם,
לצלילי מוזיקה קופצנית,
לשוחח על כלום והכול בו זמנית"
|
ופתאום בחוץ ציפורים מצייצות
קרני השמש מחייכות וקורצות
ואבוי, בלאגן!
הנה עבר עוד לילה לבן
|
מרוב שעמום, כתבתי שיר נחמד
בלי נושא מוגדר, לא קשור לאף אחד
נכתב בלי קשר לעולם, וזה כנראה נכון
שאני חולה נפש, עם מעט שיגעון
|
למרות שרק מעט אנשים
את זה לא ממש אוהבים
לא מבין את השאר
שזורמים עם הנהר
|
לפעמים אני מרגיש, שאני לא נותן את כולי
מצד שני, אין לי ממש למי
לעיתים אני חושב שאני יכול יותר
אבל להתמיד אינני זוכר
|
לפעמים גם הירח עושה טעויות
ובקצה העולם השמש זורחת גם בלילות
ומי יאיר בלילה את דרכנו בבטחה
אם הלבנה בחרה ביום ולא בחשכה?
|
סידרתי ת'שולחן, החלפתי מצעים
ועשיתי ערימות של דברים שלא צריכים
אך למרות הכל, למרות הניסיון
יש פה סדר כמו במזרח התיכון
|
מהו גבר טוב שעבר תלאות
אם לא אלא חיה פצועה ששיניה חשופות
הוא אומנם נראה מסכן, מבוסס בדמו
אצילות ועצבות ניבטים מתוך עינו
מבט נוגה שקורא לעזרה וליטוף
אבל צעד אחד מהיר מדי, ונביחה לא-להתקרב-עוד תצוף
|
האהבה, מהי עושה?
שואבת ממך כל משאב שהיא צריכה
משנה אותך מהקצה את הקצה
גם אם כן וגם אם לא תרצה
|
כשכולם שמעו ראפ אני שמעתי רוק
וקראתי כלכלה כשכולם קראו ת'ספורט
כשכולם שיחקו כדורגל, התאמנתי בשחייה
חוזר בשש בערב מסריח מבריכה
|
עמדת שם, כל כך יפה
אני חשבתי הנה אהבה
כנראה נפלתי על כל הראש
כי חשבתי שאין ממה לחשוש
|
את אפילו לא מבינה
שכנראה שאת צריכה
לבקש סליחה...
מחילה...
|
אני זוכר, מבטך תפס אותי
אך את היית תפוסה
אני זוכר, יפהפייה מתוקה
שבוודאי אין לי סיכוי עימה
|
מי שלא ראה הרקולס, לא ידע הנאה
ואי אפשר לגדול בלי בת הים הקטנה
כלבים וגנבים, חתולים בצמרת!
סרטי דיסני, איך אפשר אחרת?
|
על שני דברים מתבסס עולמי
שוקו, שוקו - כן זה רשמי
חייב קקאו מתוק יומיום
אם לא אני במצב נורא ואיום
|
הלילה אצא ממסתורי, אל מול ירח מלא
עם שומה באף ויום שישי שלוש עשרה
רגלי צפרדע, שום וכנפי ערפד
מכינה שיקוי מוזר, יחיד ומיוחד.
|
פתאום שני אחים שבעבר הסתדרו
ביטלו השגרה, זה בזה התגרו
למרות אותו חינוך ואותה המשפחה
התחילו לריב, מלחמת עולם חדשה
|
אם אני נראה שמח,
זה לא אומר שבפנים לא עצוב
ואם אני לא צורח,
זה לא סימן שכלום לא כאוב
מנסה לשכוח, מנסה להתגבר
אבל לפעמים גם אני מוותר
הבכי פורץ מבפנים,
כן, לפעמים גם גיבורים בוכים.
|
מילה יכולה להרוס הרים
מילה קטנה מפילה מגדלים
|
מה עושה שם מרצפת שלא שייכת?
היא לא מתאימה למשקוף
לטקסטורה היא גם לא מתאימה
היא לא מתאימה לנוף
|
משעמם להיות משועמם
מטמטם להיות מטומטם
די נחמד להיות פיקח
לפעמים מצחיק לשכוח
|
מתי זה יותר מדי מוקדם?
מתי אני כבר מאוחר
ומתי זה קצת מוגזם
מתי זה נכון, ומה נכון לומר
|
אין לי אנרגיות לבעיה כזאת
יש לי הרבה דברים לעשות
כל החיים עובד ולומד, ללא הפסקה
ואת לא נותנת דקה מנוחה
|
נשיא ארצות הברית
על הכפתור האדום החליק
וגרם לרוסיה מיד להחליט
|
אני זוכר ממש כמו אתמול
את היום
בו פגשתי בך לראשונה
יפה, חטובה, מדהימה
אני זוכר, הייתה מסביבך הילה
|
במה כבר חטאתי?
מדוע כך נענשתי?
לאן שלא אפנה, חוסמים לי את דרכי
היכן שלא אהיה מוצאים רק את פגמי
בכל מקום אהיה נחשב נחות
וזה לא שיש לי איזו נכות
|
אתה יושב כשריק מאנשים
מתחיל לקרוא שוקע בפנים
|
כמו כל בעל חיים, ידע שיש צורך להתרבות
אך ידע שבתור אלמן, עסק בעייתי האלמנות
למרות שמאוד רצה, את הגנים להפיץ
אחרי הזיווג מגיע החלק המלחיץ
|
האוכל הכי חשוב במדינה
האוכל הכי טעים בפיתה
עם סלטים, וכמה רטבים
בואו נזמין אנחנו רעבים
|
צריך לקום בבוקר, וזה כבר מבאס
על השעון אתה קם כועס
צריך לאכול, לשתות ולהירגע
אבל בלחץ איום ונורא
|
והזמן חולף וקשה בלעדיו
הזו אשמתי שבטרם עת עזב?
האם הוא סבל? והאם לו כאב?
|
משתדל לא לכעוס לעולם
כי לא רואה בזה שום טעם
|
השביל נראה קצר, אבל הקצב כה איטי
לא מצליח לעשות את הצעד ליעד
צעד קטן לאדם, שעל גדול בשבילי
מה לומר לך? כדי שתהיי שלי?
|
כל מה שעושה תמיד יהיו תלונות
והריב הבא יסיים את כל המלחמות
את הבטחת, אני לא קיימתי
זאת אשמתי, גם אם לא ידעתי
|
רק כשאת מגיעה, נכנס האור לעיניי
ומה שלפני, זה החושך בחיי
עד אותו הרגע, מה שראיתי היה מציאות מדומה
ורק כשהגעת פקחתי עיניי לרווחה
|
אז יש לי גוף של ספורטאי
ועיניים בהירות
אכפת לי מכולם כל חיי
וחרשתי על הרבה בריכות
אבל חוץ מזה, אין לי מה להציע
אני לא יכול להבטיח את הרקיע
|
יום ראשון, יום מבאס
שינה לא טובה וקם כועס
המזל טורק דלתו בפניי
יום ראשון, בשביל מה כדאי?
|
הכל התחיל כשלקיוסק הלכתי
ושוקו בשקית לקחתי
|
להרבה קבוצות העולם מתחלק
לשום קבוצה איני משתייך
רוצה להיות רק איתך
אני שייך רק לך
|
הו, שלכת
שבה והולכת
עוד עלה נופל מכיסאו הרם
ולפתע בגובה של שאר העולם
שווה ערך לכלום, כמו כולם
הוא ירצה לחזור, להיות שוב שם
|
לחזור הביתה לבית חם
מכל טוב בלי סוף טעם
וכבר בגן ובמעון
ילדים קראו לו שמן דובון
|
השתיקה הרועמת שממלאה את חדרי
קטנה ואפסית לסערה שמשתוללת בראשי
השתדלתי, באמת בכל לבי
אך עכשיו אני מביט מה רב הוא כישלוני
|
החושך מסביב מעורר חלחלה
האם יש אור בקצה המנהרה
אין תחושה בשום מקום
הנה באים המלאכים
מה צפוי גן עדן או גיהינום?
|
את כל הזמן אומרת - זה תמיד אתה
אתה חושב תמיד רק על עצמך
אולי תפסיק להיות כה אנוכי
תתחיל להגיד אנחנו, תפסיק לומר אני
|
ושוב שם לי שיר קליט
על נגן חדיש אך כמו תקליט
|
החיים מתקדמים, ממשיכים, וכך גם הכתיבה, היא זורמת איתי כמו
נהר, היא לא נגמרת, אם תגמר היצירתיות מהי עוד מהות האדם? 100
זה כבר לא צחוק, אני מפחד שעוד 20 הכל ייגמר, אבל בואו נתפלל
להרבה יותר.
|
לא כתבתי כלום מתחילת המסע, לא מתוך חוסר רצון, קצת מעצלנות.
ובכל זאת המחשבות לא נחות לרגע, אולי קצת בלילה, בשינה. ועדיין
לא מבין, לא מבין איך אפשר להיות כל כך מפלצתיים? חסרי כל
רחמים כלפי בני-אדם שכל חטאם היה להיוולד להורים ה"לא נכונים"
מבחינתם של הנאצים.
|
זהו. זה הסוף של כל בני האדם הטיפשים, אנחנו נשתלט עליהם והם
אפילו לא ידעו את זה... נהפנט אותם ונגרום להם לבזבז שעות,
אפילו שעות יקרות בשבילם. לא יהיו להם עוד רצונות כל כך
חופשיים. נוכל לשחק בהם כרצוננו, אולי אפילו להפוך את עולמם
למקום טוב יותר.
|
תמונה קטנה וחביבה שעשיתי מרוב שיעמום
|
צוייר באמצעות GIMP 0.5.9 (מערכת הפעלה fedora - לינוקס)
|
באמצע שיעור מחשבים מאוד השתעממתי...
|
לפני הרבה מאוד זמן, בזמן מלחמת המפרץ 2, התחבא לו סדאם
הסאדיסט במאורתו, על כך כתבה ג'יי קיי רולינג בחמישה ספרים,
השישי ייצא בקרוב.
|
חתול, עכבר ודג בים
זו לא התחלה של בדיחה
זו פשוט חיה חדשה
|
פוסטר שעשיתי במהלך שעות הפנאי. תמונה אחת שווה אלף מילים (או
אותיות)
|
עבודת פוטושופ חובבנית והומוריסטית
|
אנימציה קצרצרה על אביר שמחפש קצת אור בחיים
|
ביצוע: אדם
מילים: יענקל'ה רוטבליט
לחן: שלום חנוך
|
עקב הפיגועים, בואו לעזור לצה"ל לבצע חיסולים.
|
התעללו במכונית. תפוצצו אותה, תפילו אותה לבור, תשברו אותה על
קיר או שתמעכו אותה. בכל מקרה בסוף- לא תשאר מכונית.
|
הוא מתקרב,
הוא מגיע
והוא ממש מסטול
בקרוב הסרט
|
הוא מהיר, הוא חזק והוא מסריח!!! קבלו את פלוץ-מן.
נתקלתם בבעיה מסריחה עם ריח טוב קראו לו מיד והוא יעזור.
פארודיה קטנה שעשיתי על גיבורי על
|
אל הארכיון האישי (14 יצירות מאורכבות)
|
|
ההווה הוא המקשר
בין החזרה אל
העתיד
והקידמה אל
העבר. |
|
