|
נקדיני בלשונך החמה והאוהבת
תני לי לדעת שגם את מעוניינת
|
קווי מתאר ברורים של צללית אפלה
עושה את דרכה בין העצים החרוכים
פסועת באדמה הפולטת עשן סמיך
עשן השקט שאחרי הגיהנום
|
לו היה ולו יכולתי
לא הייתי משנה דבר
|
מכשיר הנשמה מצפצף
בלי אחיות בלי רופאים
|
לא דג זהב וגם לא כסף
סתם דג
|
חשבת אולי שאם תשימי בפריזר אז אני אבשיל עם הזמן
|
עדיף לאהוב נחיר
נחיר תמיד מחזיר
נחיר לא מסתיר
|
כמו כריות עטופים בציפיות
מצופים בציפוי פירורי לחם פריך
|
"להצליח
להנות
להשפיע
לאהוב"
אלה בדיוק היו המילים שקלטתי מסותתות על לוחית פח מרוטה מקובעת
לקטנוע של המסכן לידנו בפקק.
|
את תהיי שמחה
אני אהייה אבוד
|
רוקדת ושוכחת את חיצי העכשיו ואדיי המחר
את הכעסים הפחדים ואת האהבות
רוקדת לתוך טראנס של מחשבות
של חיוכים מדודים ותנועות מתוזמנות
|
אומרים שמישהו ירה בו
בריון מצחין עם תת מקלע
קנה תמחושת במרכול בתחנת דלק
מאה מטר דרומית משם
|
|
|
אילו רק הייתי
מכשייפה של
הגויים...
ים פם הופה
תריצי צייט!
הייתי אז עושה
פה כישופים שאין
כמוהם, טום בם
פרה בילי בייט.
הו, אילו אילו
אילו...
יואב קוטנר,
בשיר הלל
למכשפות ככלל,
ולענבל פרלמוטר
בפרט.
יהי זכרה ברוך,
כמו גם רצועות
נסתרות בדיסקים. |
|
