[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








איתי חירון
בעת נגינה על פסנתר.
תמונה מתוך קונצרט, יוני 2004.
(צילום - יאיר גיל)


אל היצירות בבמה האהובות על איתי חירוןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונה
הוא נולד בעיר חיפה, לפנות בוקרו של יום אחד, באמצע
חורף 86.
לאחר שניסה לענות על שאלות מהותיות כמו - "מה אתה
עושה כשאתה קם בבוקר?" (הולך לישון!), "איך זה שכוכב
אחד לבד מעז?" (הוא לא. הוא מכבשה) ו"למה לי לקחת
ללב?" (כי לריאות זה לא בריא), החליט להשאיר את
הפילוסופיה לספרים, ובינתיים להתעסק בשירה ובסיפורים
קצרים.

ועכשיו אנקדוטה :
תראו, זה לא ששאלו אותי או משהו, אבל אני כבר כאן,
אז אני לא מתלונן.
("הומלס בלי בית זה כמו אורז בלי קטשופ!")




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ארספואטיקה
ובכל זאת, אני מדמיין אותך יושבת בגן-עדן - הציפורים מחרבנות
לך על הראש, ואיזה צדיק בלי השראה משתין לך על הכביסה.

משל
כל תושבי הכפר הכירו אותו, אולם אף אחד מהם לא הכיר את שמו.
נדמה היה כי כל ימיו עברו עליו ברביצה בטלה בין צמרות עצים, אן
על מדשאות מוצלות. ובחורף - בחורף היה נעלם. בעיתות גשמים היו
שרואים מעין נצנוצים ממנו, מרצד בינות לטיפות, כמו היה זכר
מודחק אשר הלב מנסה

הומור
מה שהתחש לא ידע הוא שאת המפעל מנהלים טרוריסטים מאל-קעידה,
שרק חיפשו דרך איך לנצל את העובד התמים שלהם למטרותיהם
הזדוניות.

סוריאליזם
עברו כבר שלושה ימים, וצבאו של לוטראק יצא מזמן מיער מולירו,
וחצה את ים השיבולים (כן, זה מהשיר) שהיה בקצהו הדרומי של
היער.
הם גם עברו כבר מעל הרי הפלאפל, ודרך בקעת השווארמה (שנקראת גם
עמק אינשונרא), והגיעו עד לביצת המרשמלו הגדולה, שבפאתי ארץ
שומקפו.

סוריאליזם
ביער, ששמו היה יער מולירו, חיו סנאי-שלג, חמורי-ברזל,
פרות-שוקולד, ארנבי-טחינה, אריות-מרציפן, וכמובן, פילי-זהב.
אבל, הדבר המופלא ביותר ביער מולירו, הייתה חורשת הכוליפורמים
ששכנה במרכז היער.

סופני
בדיעבד זה כנראה לא היה רעיון כל כך טוב. האמת היא שכבר
מההתחלה חשבתי שזה יהיה קצת מוזר, ואולי אפילו קיצוני, אבל
אבנר שכנע אותי בכל זאת. אבל אני בכל זאת שמח שעשיתי את זה. זה
נותן לך לראות דברים באור שונה.

אינטרוספקטיבי
סיפרתי לה את קורותי בדרך היחידה שניתנה לי - בנגינה עילגת
בפסנתר אדום. מבט אחד בודד אשר לא זרקה לכיווני אמר לי הכל,
וכל הדרך הביתה קיבתי רעדה.

קונספירציה
(רגע! עצור!!! אתה הומו! עוד לא נגמר הסיפור!)
רגע, עוד לא הסברתי לכם למה לסבתות היו גלגלים מלכתחילה!!!
תגידו מוטאציה גנטית, תגידו אמצעי תחבורה יעיל, תגידו
קונספירציה סבתאית כלל עולמית, תגידו אפילו מזימה של חייזרים,
ובכל זאת תטעו!

קונספירציה
כמו שאתם בוודאי יודעים (ואם לא, זבשכם!), יש חיה משוריינת
כזאת שקוראים לה ארמדיל (או ארמדילו), ופעם הארמדילים היו
בגודל של קרנפים...
מאז הם הצטמקו, לגודל של כדורגל בערך, מה שמעלה בעיה חמורה -
מה יעשו עם כל עודף השיריון שהצטבר?

קונספירציה
פעם, בימי קדם, היו המון מכשפות בעולם:
הן חיו להן בשקט ושלווה בעולם, ונהנו לאכול מקדונלדס ולשתות
קולה עם מלח.
אבל, המכשפות התפשטו מהר מאוד (הן גם היו נימפומניות) והיו
צריכות תחבורה, ומה לעשות, רוב המכשפות היו עניות מידי אפילו
כדי לקנות סוסיתא.


לרשימת יצירות השירה החדשות
וידוי
I have read through your words
and they moved me, and worse
I have realised now
it was really

כעס
But everything I ever had I have lost
For a score and three people which pencils had naught

קינה
For that I mourn and rhyme this keen
I saw thee falling, strong yet mean
And sad it be - thee're but sixteen

חרטה
I know that sitting isn't good
I should at least consume some food

הומור
I was taking a loan
to pay the Yaldon

בדידות
לעזאזל עם הסמים
אני חי בהזיות
לעזאזל עם החיים
אני רוצה למות

הלל
הן עוד ירוק הדשא, ועוד לבן הסלע
וזכים הם שמי התכלת, ויפה הוא העולם
וריחני. ועוד צלולים מימי הפלג
והפרחים רנים, פורחים בזמר.

כעס
כשאת צועקת עליי
יורד לי דם מהאוזן
וזה עושה לי חם בלחי
ונעים

וידוי
על באר-שבע ואילת
אעדיף תמיד את צפת
אך גם לשם אנ'לא הולך
(אני פוחד להסתבך)

עוד פעם נפילה. כן, מצוק גבוה.
ועוד, נחמה, מעודה. כבר קצת נמאס, בעצם
ואולי, משעוליי כמהים לרגליים אחרות.

כמיהה
טיפות של עצב, משמחות לבב.

בלדה
בין קירות מעוני
התכנסו הם כולם
דיברנו על עניינים
ברומו של עולם

גורל
יושבת חושבת על צלעו של ההר
תוהה על מהות הבדידות
נזכרת בזכר חיזיון השכרות
כשבפנים שוב הפחד נשבר

חושך, בוא גרש כל ייאוש.
זמן לשיכחה.

בדידות
והדממה, המהולה ביללות שמחה ופחד
ליוותה אותי, כאילו, רצתה להתנחם.

הרהור
שצפו פלגים בזעם מר.
הים בחרונו נשבר.
הרוח קללותיו ילל.
ענף נשבר והתגלגל.

ביקורת
רק אני עוד כאן עומד
תוהה, על גורלך.

הומור
אמרה הפרה - אני אגעה

אהבה
השבוי.
השבוי מסוגר בין דלתות רצונו,
ומבקש רק לשמך את כאב החרות,
ומלחש את יפייך מעמקי ישותו,
וחי בשבילך - ובגפו הוא ימות.

אהבה
הם אומרים לי מתי ועם מי לדבר
על מה להקפיד ועל מה לוותר.
עצתם צלולה, כוונתם טהורה,
דואגים הם כי לא יאונה לי כל רע


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
פוליטי
So we stand proud and sing, we are singing for life, for
renewed hope, for freedom.
So that nothing like that could ever happen again.
Ever.

הרהור
אני.
בקיום מוטל בספק, ומחשב מתפתלת ללא תשובה. ביקום מוטל בספק,
ואנושיות פי-כמה.

הרהור
אני מסתובב בין שבע עשרה אלף המצבות - יער של אבנים, שנראה
שאין לו סוף ואין לו התחלה, וחושב שמאחורי כל אבן יש מאות
ואלפי שמות.


לרשימת יצירות התסריט החדשות
מערכון
מ: טוב. (מושך בכתפיו)
(משתרר שקט. א' מסתכל על מ')
א: למה הפסקת?


לרשימת יצירות המוסיקה החדשות
אקוסטי





אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
סליחה, אני
באמצע להציל
ת'עולם אבל רצית
לשלוח סלוגן, אז
זה יהיה קצר:

במה אחלה

סופרמן המזדקן


תרומה לבמה





יוצר מס' 14399. בבמה מאז 23/7/02 21:22

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאיתי חירון
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה