|
חייכן
שמח דיכאוני אפאטי תלוי בשעה של כל יום.
מאמין שכל הסיפורים והשירים שעליהם מבוססת בחינת
הבגרות מנותחים בצורה מייגעת ארוכה ושבלונית ומביאה
לסירוס הספרות האמיתית זו שבלב הכותב.
איתי היה רוצה לקבל תגובות מהאנשים קוראים את
היצירות שלו לכתובת האי מייל או לאיי סי קיו שלו.
אחת הטעויות הראשונות בגישותיו של האדם לכל דבר הוא העיקרון של
הניצול והשימוש של כל דבר לצרכיו
|
זה מוציא אותי מדעתי אני לא יכול יותר, חייב למצוא פיתרון.
מה אני אעשה#$#
מה אני שואל, אבל אין עונה.
|
לפחות אתה קיבלת את הפיסקה שלך.
אולי זה מה שהגיע לך.
יש אנשים שלא יודעים לתפוס את העניינים בצורה חיובית...
אני אפילו לא קיבלתי את הפיסקה שלי.
|
מזמן רציתי להגיד לך את זה
|
אתמול הוא היה במועדון פנויים פנויות, זה היה אחרי שהוא הרגיש
שהוא בודד כבר יותר מדי זמן.
זו היתה מין תחושה של חוסר אונים כי לא היתה לו שליטה על הכל,
בדרך כלל היתה לו שליטה בכל תחום
|
הכמיהה לאושר היא מין דבר מעורפל שכזה, הוא הסתכל במראה ואמר
בלב.
אחר כך הוא התחיל שוב במערכת היום יומית השבלונית שלו- להתקלח,
להתגלח, להתלבש ולצאת לעבודה.
|
כשאני חושב על זה תמיד רציתי ללמוד גרמנית.
זו פשוט שפה מגניבה, פשוט גדולה.
|
הוא התעורר, כולו רטוב מזיעה. עוד סיוט, עוד פלאשבק, הכל ממשיך
לחזור אליו.
|
התגייסתי מתוך רצון לשנות משהו. כשכל החברים שלי שהתחררו אני
קיבלתי דרגת רס"ר, כבר התחלתי לחשוב דאני משנה משהו, אבל ביום
שאני פורשת אני רואה שכלום לא השתנה ושהדברים אפילו יותר
גרועים.
|
הלכתי לבקר את שלומי, אבא שלו בדיוק נפטר והוא ישב שבעה.
כשהגעתי הייתי מופתע לראות שאנשים שם לא בכו ולא הראו יותר מדי
סימני עצבות, כולם דיברו על אבא של שלומי והעלו זכרונות וגם
צחקו.
|
כמעט כל יום יוצא לי לטייל לעצמי קצת בתוך הראש לעבור על היום
שהיה לחשוב מה יהיה, אבל יותר מהכל להתנצח עם השאלות שלי.
|
דוד ויעל היו שני כרומוזומים.
הם היו פשוט זיווג משמיים.
כל כך מושלמים זה לזה בכל כך הרבה דרכים.
|
זה די מוזר שאותה אחת שעושה אותי שמח ביא גם זו שעושה אותי
עצוב
אני לא יודע למה זה ככה.
|
בדרך מעזריאלי הביתה חשבתי על הרבה דברים.
|
אני בא על סוס לבן לבוש בשיריון האיבירים הנקי והנוצץ אבל אין
את מי לחלץ אין את מי לאסוף פתאום אני רואה שהשיריון כבר לא כל
כך נוצץ ופתאום מתגלים בו סדקים
והסוס הוא בעצם חמור
|
מגיע לי יותר, באמת.
אבל בכל זאת כלום לא משתנה.
אותן כוויות פשוט לא נרפאות כי כל פעם אני נכווה מחדש.
|
היא כל כך מושלמת, אבל לא שלי.
כל כך מיוחדת, במיוחד בשבילי.
אולי בעולם מושלם היא היתה שלי אפילו קצת שלי לא רק שלי.
|
אני צריך אותך בוריד אני צריך אותך עכשיו.
|
5:40 בבוקר עוד לילה של חוסר שינה
הגעית הלילה לכמה מסקנות דוקא נורא מעניינות האחרונה שבהן וזו
שאני מדבר עליה היא שהחיים שלי עד לנקודה זו
הם חתיכת חרא אירוני
זה דיי מצחיק כשחושבים על זה
|
ראשית: תאהב, שנית: תיפגע, שלישית: תחיה בתחושת הפספוס.
|
זו היתה ההשלמה העצמית שהגיעה פתאום בלי שום אזהרה מין הפתעה
נעימה
|
טוב לי
נורא טוב לי
אני אפילו לא יודע למה
|
לא מעניין אותי מה שלומו!!!
השאלה הדבילית הזו.
אל תדברי עליו גם לא כדי להעביר את הזמן סתם ככה. לא!.
|
מה עוד אני יכול הגיד לך שישנה משהו.
כבר אמרתי כל מה שאני יכול.
הצעתי לך את האהבה שלי ודחית אותה זו היתה פשוט הנקודה שנשברתי
בה.
|
לפעמים אני תוהה על זה ומגיע למסקנה היחידה שיכול להיות שדברים
באמת כ"כ פשוטים רק שאנחנו בני האדם תופסים אותם בתור דברים
מסובכים ומורכבים ונותנים לכל האמוציות שמעורבות לשנות את מהלך
הדברים.
|
בבית הקברות אפשר לראות תמיד איך אפילו האנשים הכי חסרי אמונה
שקיימים, אנשים שהכריזו על עצמם מאז ומתמיד כאתאיסטים ואפילו
לא היו צריכים לאבד את האלוהים שלהם ולחזור בשאלה.
|
כמעט כל דבר חשוב שקיים בספרי ההיסטוריה או בתחומים שמופנה
אליהם תקציב גדול ושמן בכל ארגון ומדינה קשורים למלחמה, לצבא
ולמוות המוני.
|
הסטארטק כמה שהוא דגם נחמד הוא חתיכת פלסטיק חסרת פרופורוציה
ודפוקה.
|
אין כזה דבר שהעולם הוא רק טוב מכל כך הרבה סיבות כל כך ברורות
אבל שעדיין אינן נתפסות על ידי רוב האנשים.
|
דיברתי איתך כמה חודשים כמעט כל יום.
עברנו הרבה תקופות ביחד חלק טובות וחלק רעות.
|
מהיום הראשון שכבר הבנו מה אומרים לנו והתחלנו להכיר את העולם
סביבנו כבר מאותו יום ידענו
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
שמעון פרס בא
אלי בחלום
ואמר לי,
בנק'ה, אתה הוא
האיש,
למה? שאלתי,
להגשים את
החזון,
הוא ענה,
שאלתי איזה
חזון?
ואז התעוררתי.
אז שמעון אם אתה
קורא את זה תרים
טלפון או פקס,
או אם אתה רוצה
אני הולך
לישון.
בני סלע, אסיר
ומטופל בבעיות
שינה, וסובל
כרוני
מתסמונת טורת
תמסונת דאון
ותסמונת שגדת |
|
