|
לשבת לבד, ולבהות במחברת הריקה, לבנה וצחורה.
לנסות להוציא משהו, לזרוק על הדף, ולזרום.
רק עוד דרך חיים קצרה:
Some people are bad, some are good, some are
crazy, but no one will ever declain, the some is
awsome
טוב תראו, לצעוד במצב כזה דורש מיומנות וקוארדינציה רבה, מה זה
אומר, זה אומר שעליי להיות מרוכז מאוד, כי בזמן שאני מניע את
רגליי בעזרת שליחת פקודות מהמוח לעצבים בפלג גוף התחתון, עליי
גם לשמור על איזון כל הגוף כדי שלא אפול, וזה אומר להניע את
ידיי בקצב קבוע יח
|
אני נוהג במכוניתי, מכונית דיי נחמדה, צריכה להיות נחמדה אחריי
מה שהורדתי לפני רגע. אני יודע שהנסיעה הזו הולכת לשעמם אותי
רצח, ולכן אני מחפש מישהו לתפוס טרמפ, לבסוף אני מבחין בשתי
בנות מושיטות אגודלים מקבילים לכביש, עוצר לידם, 'לאן אתה
מגיע', 'לתל אביב
|
בוגי הוא אדם על רמה, בעל שאיפות גבוהות, חלומות נשגבים, נהיה
לחלקים המתוקים כדבש הקיימים בחיים, האמת היא, בעיקר אשליות.
|
מה זה, הכל חשוך, אני לא רואה כלום. "תפוז יואב מלהט, האם
שומע, עבור", נשמע קול בוקע מימיני והכל לפתע חזר אליי בהילוך
מהיר אחורה.
|
הוא מעך ונישק את שדיה, התרומם מהמיטה והרים את מכנסיו. יצא
מהחדר כשמבטו אלי מביע מאוס והשאיר אותי עם פחיבה, בתו הבכורה
של המשת"פ. היא קברה את פניה בידיה והמשיכה ליבב.
|
נסעתי ל"אחוזה" לבקר את אחי, זה מקום דיי נחמד, הרבה עצים
ודשא, גינות ענק מלאות בפרחים, וכל זה מקיף בניין ענק, מעיין
אחוזה כזאת. בתוך הבניין יש מלא חדרים, ומבחוץ המבנה כולו לבן
עם דלת ענקית וישנם חלונות גדולים, המשקיפים לגינה הירוקה
מחדרים אפורים.
|
יש לי סיפור ממש מצחיק, רק קשה לי לבטא אותו במילים. זה היה
בחמש בלילה, או בבוקר, זה לא משנה. בחוץ כבר צייצו הציפורים,
רק התחילו החיים אצלהם וכבר הם מצייצות.
|
אני מתעצבן עליהם, ומתחיל לצרוח כמו משוגע, מפחיד אותם לאללה,
וזה מצחיק לראות אותם בורחים בבהלה, או פשוט מתרחקים במהירות
מאופקת, שמא ארביץ להם או אקיא עליהם משהו מבחיל
|
חשבתי על הילד, ועל מה שהוא רשם. על חיוכו שלא יורד, ועל כך
שאני באמת לא מחייך כמעט, וחשבתי שאולי הוא צודק, ואולי אני
באמת קמצן בודד.
|
לא ממש הכרתי אותו, אבל כשהוא מת, נראה כי כולם הכירו אותו כל
כך טוב, שזה היה מן הנדרש שגם אני אכיר אותו.
|
כעת אתה עומד באמצע מקום שכוח אל, כי הוא כבר בעצם לא קיים.
עכשיו בוקר, ואתה מרגיש ויודע שהפעם שום דבר לא יתחיל. זאת
הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שאין לך סיבה לקום, אין לך למה
לדאוג לחיים שלך, כי כבר אין יותר במילא. אתה לבד, בדיוק
במקום בו נולדת, כמו בהתחלה
|
תקופה שכזו, תקופה בה אתה רוצה להיות לבד, רק אתה בתוך עצמך
לבדך.
|
אני אוהב לשתות, אני עושה את זה מגיל שלוש-עשרה. הפעם הראשונה
הייתה, כשאבי כיבד אותי בכוסית הראשונה
|
היה חם מאוד, הורדתי את הטרנינג, מה שהשאיר אותי רק עם גופייה
דקה, ולפטימה, מגדת העתידות, לפתע נהיה זקפה מטורפת.
|
יש לי סיפור לספר לכם, והוא הולך ככה:
אדם אחד ישב מסטול בשירותים של וחרבן. הוא חשב עבית קפה ל
סיפור ממש נחמד שהוא יספר לחברים שלו כשסוף סוף הוא יצא
מהשירותים המסריטים האלה.
|
מחצתי אותה וזה הוציא קצת מהלחץ, אך שחרור הקיטור עדיין נמשך,
הכאב נמשך, והאסוציאציות בראשי פסקו מלבוא, וזה שרף, אוה כן,
זה שרף.
|
'איזה קטע, נחש מה?', 'אווו, מה אתה רוצה עכשיו, תן לישון יא
עכברון מהחמ"ל. אני עושה עכשיו 8X16, אז תעזוב אותי בשקט'.
'לא, תקשיב שנייה בשקט, קרה משהו ואתה צריך...'.
|
...פניו היו חלקים מניסיון, גולשים ברכות ובשלמות אל תוך
התהום. ובתחתית, מי יודע, ולמי בכלל איכפת, עכשיו זה כעת,
והחיים כעת הם עכשיו...
|
'דרוש מתאבד אשר מנוסה בחומרי חבלה', כך היה כתוב במודעה
ברחוב. ובאותיות טל ומטר בתחתית המודעה, 'שבעים בתולות
מובטחות בעולם הבא...'
|
את שלמה אני מכיר עוד מאז שהייתי בגן. הוא לפעמים היה בא
בבוקר, בעשר בערך, ונעמד ליד הגדר.
|
הוא צבט שוב את פטמותיו וחיכה שהיא תעבור בכביש, כדי שיוכל
לעקוב אחריה לביתה. הוא זכר את מכוניתה, מכיוון שלפני חצי שנה,
הוא היה עד לאותה תאונת פגע-וברח
|
ובצעקה אילמת ניסיתי לחזור, אך אלה שזרקוני לא נתנו לי לעלות.
וכמו שנפרדתי ממך, כך הפרידו את חיי
|
לראות עוד כוכב נופל,
להרגיש שוב את חום גופך
|
חובק אוזניים מתות,
רוצה לשמוע את מה שהן יודעת,
אבל לא עוד.
|
הוא ישב בחדרו החשוך והתבונן בתקרה, היו מודבקים עליה זרחנים
שהוא הדליק, בעלי צורות מיוחדות ויפות. את הנשק הוא כעת החזיק
בחוזקה,
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
פיירוול
שמהפיירוול. כל
המורות תופסות
עלי תחת בחדר
מורים. לא
מדברות עם
שרתים, אלק. מה
אני לא בנאדם?
לא מגיע לי גם
קצת יחס?
אז אין לי
פיירוול. אפשר
לחשוב.
מרסלוס שרת הבמה
ממורמר |
|
