|
איתמר
כותב לו
זה מכבר
וכשמשהו עמוק בו נשבר -
פתח דלתו
החליט לחשוף
אולי ירפא
זה לב עקשן
מדם ואש, תמרות עשן
אולי יגַע
אולי יגיע
אל החוף
ואז גדלתי
והבנתי שבסוף
את השברים
אי אפשר כבר לאסוף
|
אני סולחת לך אהובי
עם כל ייסורי, לקול בדידותי
ושולחת ידי לקראתך
אחוז וארימה אותך
|
כשניפגש הכול יפתח, את יודעת
כל העולם ישיר בשבילך
לידך אני ארגיש סוף סוף בבית
הלב שלי כבר לא יתרסק יותר לבד
|
כשמשאלה נבראת, שירה קטנה נפתחת
ויש שיר שחולם על ים של אהבות
אך יש חיים בהם תקווה היא רק אורחת
אני נסחף עלֵי גלים של אכזבות
|
את האש שלך כיביתי
ולא השארתי גחלים
מתחנן - התסלחי לי
התסלחי ללא מילים?
|
ואני שוקע, ומתרפק
על העבר שלא היה יותר טוב
וצל חולף עלי, ומתאפק
שלא ייקח אותי אתו
|
ובשוך כל הקרבות
לא הבטנו לאחור
כי השארנו עקבות
שלא נרצה לזכור
|
אני רוצה לצעוד איתך
בשביל האהבה
רוצה להיות לך למִבטַח
משענת יציבה
|
כשהפסקתַ לשיר לי בלילה
אני כביתי, ליבי נאטם
ומאז שהכול השתנה, מחַכָּה
לשנאה, לכאב - לאדם
|
כשחשוך עולה הדופק
והלחץ מתגבר
את אומרת - אור באופק
והפחד - הוא עובר
|
|
|
תיאוריית
המיספור: מהרגע
שמתחילים להציג
לאנשים משהו
כחלק מסידרה הם
יחכו להמשך.
דוגמא: מלחמות
עולם. |
|
