|
כותב ומלחין.
מחפש נגנים.
myspace.com/itaikaufman
אני לא יודע איך זה קרה, אבל נגמרו לי הסיגריות.
רציתי לרוץ לקנות חפיסה אבל פתאום הטלפון צלצל. "תקשיב אחי,"
התחנף הקול מהצד השני, "אתה חייב להוציא לי את החשבונית הזאת."
אם היה דבר שלא ידעתי, זה על מה הוא מדבר.
|
יש לך את - כל מה אה הה הה אה הה הה אה הה הה אהה...
|
הוא לא יודע לוותר, יושב על בר ומחבר,
שלושה וחצי ועוד אחד.
|
אישה יפה יושבת לבד כולם נחמדים עכשיו,
וכשהיא בסתובבת, יש-בנים מנדנדת,
תימרח לי את הגב,
אולי בסוף נשכב.
|
אני בחור צעיר, פעם הייתי עוד יותר,
קטן וכמו תמיד אוהב בנות.
בגן שלי הייתי הרופא,
וכולם שיחקו איתי כי לא היה מה לעשות.
|
כבר יותר מדי זמן עבר
ואני לא מסוגל להתרכז יותר, המחשבה לא עוזבת.
אני צריך להתפרק, להסתרק, לצאת אל הרחוב
למצוא גישה למצוא אישה.
|
סיגריה שלמטה מתגלגלת ויורדת,
לא תקום לא תעלה בחזרה.
והנר שמטפטף אוסף רגליים וחושף,
לא יראה מה הסתתר העברה.
|
הייתי מסתכל עלי מתוך בקבוק של דם צהוב
הייתי מתגלגל אולי בינות שיניו של כל הטוב
השמש מקיזה דמי שובל של מים ברחוב
נוזל על עצם קיומי ואז עושה עלי משוב
|
לכבוד מר כבש ישראלי, לא למדת איך לרקוד,
לא למדת איך לשמוע, רק למדת איך לצעוד.
|
נכנסתי אל האולם, חפצים שם עפים על קהל מחומם,
טבעות ניצבות עטופות בעשן, וילד קטן קופץ לתוכן.
הקהל שוב מריע שקיות של בוטנים, על אישה מגונדרת עם שיער
בפנים,
נשים מלאות מיניקות ליצנים, ואיש עם מקל מצליף ישבנים.
|
אולי רציתי קצת יותר מדי,
דברים קטנים משדרגים לי את חיי,
אנשים רצים בתוך עולם שלא נראה לי,
וזה קורה כל הזמן.
|
חבר שלי קנה חולצה והסתפר, עכשיו ימצא לו עבודה.
חבר אחר קנה דירה וישתכר, הוא לא צריך עוד עבודה.
|
קורא לך בואי, שבי איתי ליד,
נדליק קופסת פח, אחזיק לך את היד.
אשק שפתייך, אצבעות בשיערך,
לחיים, ישקו לצוורך.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
יוחזר מאלדר
לאלתר!
פרובוקטור. |
|
