|
כתב הרבה במהלך השנים, וכל הסיפורים מפוזרים בין
חברים שלו. הסיפורים הם בעיקר רגע אחד של השראה,
פעמים רבות בבית קפה, לפעמים בבית.
יום אחד יכתוב סיפור ארוך. בינתיים חי, חולם, נושם,
מרים ידיים לאוויר ומסתכל למעלה.
כל הזמן שהיה הולך, היה שומע משפט מתנגן בראשו, "מי אתה שתגיד
לי מה לעשות, אני יכול גם לבד לעשות את אותם הדברים, ואם לא
ארצה ארנב מתכלת הוא הפתרון שכולנו מניפים את הדגל".
|
פיל ורוד שאהב יותר מידי סוכר חום נחנק ביום בהיר, ליד נהר
הגנגס, מגוש סוכר גדול שהחליק לו לגרון. הפיל השתנק, וניסה
לשוא להוציא את גוש הסוכר מגרונו.
|
הפרחים מסתירים את כפות רגליו, והוא כמו אחד מהם, כמו עץ, נטוע
בקרקע. סוקרת אותו, מעריצה. עור שזוף, אור השמש משחק בקווים
המתארים שרירים בולטים. מעליהם, מין ערבוביה נעימה, ביתית,
שערות כהות. רגל אחת מתרוממת באויר, השרירים ברגל השניה
מתאמצים לשאת את המשקל, ומ
|
כל בוקר צריך לקום, לשטוף פנים וידיים. לצחצח שיניים, לוודא
שכולן במקום. לכלוך קטן שלא ירד, ירד עם חוט דנטלי. להתלבש,
בגדים נקיים, אם אפשר
|
העכבר זינק הצידה כאשר הנוטר נפל, מעולף. מה קרה לו רותי? את
חושבת שהוא בסדר? למה את עומדת כאן בלי להושיט יד לעזרה? ופלט
צחקוק שהיה יכול באותה סיטואציה להתפרש מרושע. החיפושית המשיכה
להעביר משקל מצד לצד, כאילו אין מהלך הדברים משפיע עליה...
|
היא נראתה טוב במיוחד באותו ערב. 'אני אוהבת את השיער שלך, הוא
מזכיר לי אספלט.'
|
קבוצה גדולה של אנשים התאגדה תחת הכותרת חייבים לשנות. וכתגובה
לאותה קבוצה, קמו קבוצות אחרות, קמו קבוצות שכפרו בכותרת של
הקבוצה הראשונה, כאלה שחשבו כי התופעה אינה קיימת, רק התחושה
|
הם חגגו לחברה יום הולדת ופרידה מחבר, והוא סיפר לכולם על
המפעל שחלם עליו, הבנות גילו עניין יותר מהבנים, ואולי סתם היו
יותר נחמדות אליו
|
המהלך שכולנו מחפשים אחריו מתחבא מעבר לפינה. מציץ מידי פעם,
אולי זה הזמן לחמוק מאחורי גבינו.
|
ישבנו ודנו במצב, סמוכים לשולחן ושותים קפה. אני הייתי
אופטימי, הוא היה עצוב. חשב אולי הגיע הזמן שנעשה משהו בנוגע
למצב, ואני הרגעתי אותו, ושוב חזרתי על דעתי שפשוט יותר לשכוח
מהכל.
|
בלי הרבה גינונים מיותרים, משך אותה לפינה, שם התנשקו בלהט.
הוא חושב על העבודה שלו, היא חושבת על הנשיקה של החבר הקודם
|
|
|
כמה קל לכתוב
סלוגנים אך כמה
קשה לאשרם |
|
