|
שבע שנים היא הבת שלך ואתה עוד לא יודע שהיא לא אוהבת חלב קר!
אחר כך ישבו הוא וגילי ברצינות תהומית ואכלו קורנפלייקס בחלב
פושר. ארבע כפות רגליים במיטה שלו, שלהם, בצהרי יום, בשעה לא
יעודה, במקום לא נכון.
|
"אדון ראובן," אמרה בנימוס שהקשיח את שפתיה, "אני מאוד מבקשת."
וחיוך מאומץ מתח את שפתיה לקו דק.
אבא של בני חשב רגע ואחר כך נכנע. "טוב. יש חדר-המתנות, ששם
אנחנו מאחסנים את המתנות לחתן-כלה. יש שם כיסא ושולחן. אם זה
יתאים לך, בבקשה."
|
הוא התקשה להוציא את המזוודה מאצבעותיה שהתהדקו סביב הידית
בכוח עז. לאן את הולכת, חווה'לה? להביא את הילד, ענתה בקול שלא
היה שלה. מאיר העביר אצבע עייפה על עיניו ואת אותה אצבע העביר
גם על לחיה ואמר לה: אין לנו ילד, חווה'לה. חווה התחילה למלמל.
המילים שבהן השתמ
|
חזרות אני עושה
והפרידות המוכפלות בעצמן
ממלאות את ריאותי
ברעל החיים
|
לבשתי אדום
והלכתי לערב משוררים
|
ארבעים ושלוש שנה
היה אבי, וחדל
ולמרות זאת הוא
מתקתק בתוכי
|
אתם באים והולכים בי
אבי ואתה
|
בימים שיביוא
אבקש כפרה
על דברים שלא עשיתי
|
פחד הגבהים
של ספל
חרסינה דק
|
לקראת בואך
אני
ממיסה
את ערגתי
|
|
|
אוננות או
נמות!
אמא אדמה בשיחה
עם רג'יניאנו. |
|
