|
איש הערפל.
איש הקצף שנישאר אחרי הגל.
שהשאיר את הטעם הטוב של הים.
יחד עם טעם מלח מר.
|
הלב עודנו שלם.
אך אספקת הדם אינה.
ובלי החלק החסר יותר לא ארגיש עוד פעימה.
|
ואז חזרת אליי.
שבת אל אותה התמונה.
אותו הנוף אותם האנשים רק פתאום שנינו קצת שונים.
|
ניגמרו החגים והגיע החושך
גשם יורד בחוץ
וקור חודר ללב
הרגליים כבדות
בסימן התחלה
והדרך פתאום שוב נראית כלכך קשה.
|
ילד שלי.
שהוא בעצם לא שלי.
אבל העולם סידר לו אותי.
והעולם סידר לי אותו.
|
יש את הימים האלו
שהשמש לא מחייכת בשמיים.
שהציפורים לא משמיעות את צליליהן באוזניים.
|
תודה ש.
גם כשהיום ניגמר גרוע
יש אותך.
|
שישרף האוזון
ותפרוץ מלחמה.
שתתייבש הכנרת
ותתחלף ממשלה...
|
לבד זה כשהאדם היחיד שאתה מדבר אתו הוא עצמך.
לבד זה כשכולם בזוגות חוץ ממך.
לבד זה להרגיש את הריק איפה שאמורים להיכנס האחרים.
|
רגע לפני שייגמר.
לפני שכבים כל האורות ברחובות.
לפני שהתזמורת תסיים עם הסינפונות.
לפני שריח הסופלה יגמור כריח בעירה.
לפני שהירח יעלם בעב ויותיר חשיכה.
|
ולפעמים כשאתה עצוב.
אני שואלת את עצמי איך אפשר להיות עצוב וגם להיות אתה?
|
הייתה מחצלת. והיה גם פק"ל. וירח מלא שט עלינו ממעל.
היה גם ים. וחול ים.
והיה גם את הצרות שלי. היה גם אותך.
|
לפעמים זה מרגיש לי.
שצרות. באות בצרורות.
אבן אחר אבן. נוחתת. ושוקעת עמוק.
מפנה מקום לבאה אחריה.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"הנה מר פלפל,
רק הוא לא ידע,
לא..."
ובכן, בעידן
התמימות הנחתי
שהמשך כוונת
המשפט הוא "רק
הוא לא ידע שיש
לי כפית קסמים",
אבל בעצם גיליתי
באתר מחתרתי שרק
מר פלפל לא ידע
שמר תפוחי דופק
את פלפלת! חי
נפשי! |
|
