|
איש הערפל.
איש הקצף שנישאר אחרי הגל.
שהשאיר את הטעם הטוב של הים.
יחד עם טעם מלח מר.
|
הלב עודנו שלם.
אך אספקת הדם אינה.
ובלי החלק החסר יותר לא ארגיש עוד פעימה.
|
ואז חזרת אליי.
שבת אל אותה התמונה.
אותו הנוף אותם האנשים רק פתאום שנינו קצת שונים.
|
ניגמרו החגים והגיע החושך
גשם יורד בחוץ
וקור חודר ללב
הרגליים כבדות
בסימן התחלה
והדרך פתאום שוב נראית כלכך קשה.
|
ילד שלי.
שהוא בעצם לא שלי.
אבל העולם סידר לו אותי.
והעולם סידר לי אותו.
|
יש את הימים האלו
שהשמש לא מחייכת בשמיים.
שהציפורים לא משמיעות את צליליהן באוזניים.
|
תודה ש.
גם כשהיום ניגמר גרוע
יש אותך.
|
שישרף האוזון
ותפרוץ מלחמה.
שתתייבש הכנרת
ותתחלף ממשלה...
|
לבד זה כשהאדם היחיד שאתה מדבר אתו הוא עצמך.
לבד זה כשכולם בזוגות חוץ ממך.
לבד זה להרגיש את הריק איפה שאמורים להיכנס האחרים.
|
רגע לפני שייגמר.
לפני שכבים כל האורות ברחובות.
לפני שהתזמורת תסיים עם הסינפונות.
לפני שריח הסופלה יגמור כריח בעירה.
לפני שהירח יעלם בעב ויותיר חשיכה.
|
ולפעמים כשאתה עצוב.
אני שואלת את עצמי איך אפשר להיות עצוב וגם להיות אתה?
|
הייתה מחצלת. והיה גם פק"ל. וירח מלא שט עלינו ממעל.
היה גם ים. וחול ים.
והיה גם את הצרות שלי. היה גם אותך.
|
לפעמים זה מרגיש לי.
שצרות. באות בצרורות.
אבן אחר אבן. נוחתת. ושוקעת עמוק.
מפנה מקום לבאה אחריה.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
הנקודה היא לא
חמש סנטימטרים
בפנים. קצת יותר
עמוק. טוב, לא
קצת.
ג'ימי גיטאר על
סודו של היקום |
|
