|
"החיים הם עסק אומלל, החלטתי לבלות את כל ימי
במחשבות עליהם."
"כדי ללמוד לחיות היטב, חייב אדם תחילה למות היטב."
"מי שהולך שולל אחר תקווה, מחולל היישר אל זרועות
המוות."
ארתור שופנהאואר
בילינו זמן נהדר ביחד. דיברנו על הכל, לא הסתרנו אחת מהשני
כלום. זאת הייתה אהבה ממבט ראשון.
|
היא קיוותה לטוב, אפילו שכרה מטפלת לבן ללא ידיעתו של יורם כדי
שתוכל לבוא מהעבודה ישר הביתה, מטפלת שהייתה עוזבת כשעה לפני
שהבעל היה מגיע הביתה. כשהדבר נודע לו, סילק את המטפלת ואת
ניסיונות ההתנגדות של אשתו בדרך היחידה שהכיר.
|
"כואב לי", אמרה טלי לד"ר ברגר - הרופאה שבדקה אותה בהגיעה
לחדר מיון בסורוקה - אך לא ידעה היכן בדיוק כואב לה. היא חשה
כאב בלתי נסבל. לא נקודתי, אלא כללי. לא כאב שגרתי, אלא משהו
שלא ניתן לתארו במילים.
|
יש לי לפרקים ימים מוזרים שבהם יש לי מן הרגשה תאולוגית שכזו,
מיסטית אם תרצו. ימים בהם איזה קול פנימי קורא לי להתעוררות
רוחנית. אין טעם לחפש בהרגשה הזו איזו היגיון או לוגיקה, הם
מופיעים בשגרת חיי ככה פתאום, בלי שאני יכול לחזות את בואם או
למנוע אותם.
|
האם אין מקום בארץ הזו גם לאנשי הרוח? האם סופרים, הוגים
ומשוררים לא בני אדם הם? האם ציירים, פסלים, רקדנים ושחקנים -
אינם אזרחים? האם לא תורמים אנו, אנשי הרוח, לחברה בדרך אחרת.
האם רוחה של המדינה לא נבנה על ידינו? האם האזרחים אשר רווחיים
למדינה לא נהנים מע
|
כמו כל השבוע המחורבן הזה, גם הפעם הפורטונה לא שכחה אותי -
דווקא כשהגעתי אליו פרצה הסערה שכל כך לא רציתי והשאירה אותי
חנוק עד היום.
|
עשרות בני המשפחה וחברים שלה התכנסו בחצר ביתה, בדרום המוזנח
של תל אביב, החל מהשעות המוקדמות של הבוקר. נשים וגברים,
קשישים וילדים. השמש האירה את חצר הבית. היא מצידה ישבה בסלון,
רחוק מקרני האור, לא נותנת לקולות לחשושים אשר נשמעו מכל עברי
החצר להשפיע על ההכנו
|
את המוות שלי העברתי אי שם באזור הראל שבהרי ירושלים. הרבה
מתים היו איתי, כל אחד ודרגת המוות שלו וסיבת המוות משלו. היו
כאלה שהמוות שלהם הגיע בהדרגה ומה שהקברנים הגדירו כמוות קשה -
מוות שילך איתם לנצח, והיו כאלה, וביניהם אני, שהמוות שלהם
הוגדר כמוות קל עד בי
|
אולי באמת מה שישנו הוא מה שיהיה. מה שמפריע הוא שאני לא יודע
איך אני מרגיש עם זה או האם אני מרגיש בכלל משהו, כאמור מלא
פרדוקסים.
|
באמת שרציתי לומר לך, אבל היו לי סיבות מקלות.
פעם זה ויסקי יקר, ופעם אילו ליטרים של בירה.
|
מאז שנרדמת אריק, אהוד ניהל כאן עוד שתי מלחמות,
אף הן מהמוצדקות במלחמותינו.
לא הפגינו נגדן, אריק, כי אין מי שיפגין.
|
בעת שקרא מלאך יהוה "אל תשלח ידך אל הנער",
היה אברהם בדרכו אל שרה,
ויצחק כבר איננו.
|
שלושה מליון אנשים, ללא קורת גג, ללא מזון, ללא תרופות, ללא
תשתיות וללא חיים.
|
|
|
למה?
כי יהוה אמר, זה
למה! |
|
