|
הוא חי בשומקום, בתוך בקתה מתפוררת. הוא ישן על מיטתו שהייתה
תקועה באמצע הבית. הוא פשוט פחד לישון קרוב מדי לקיר, כי מי
יודע מה יכול לצאת ממנו? גם את ספתו, שעליה ישב באי-נוחות,
הרחיק מעט מהקיר. כל שנייה יכולה לצאת איזו יד ולקחת אותו אל
תוך קיר העץ. ומי יודע
|
היא אמרה שהיא פריקית, חשבה שהיא מוזרה
החליטה שחייה הם לא יותר מצרה.
היא לא נתנה כל סיבה לאותה אומללות כביכול
אמרה שלהבין אותה - אף אחד לא יכול.
|
|
|
... בכוונה אני
משאירה את הדלת
הימנית האחורית
פתוחה למחצה,
ומחכה לראות
אותם מנופפים
לי בהתרגשות
ועושים לי עם
הפה תנועות
של דג
באקווריום
משתוקקים...
אבל
אני לא מראה להם
שאני יודעת,
אני רק מעלה על
פני חיוך של
הכרת תודה -
ואז, כשהם כבר
לא בודדים-
משלחת אותם
לדרכם...
צפיחית בדבש
בטיזר לסלוגן
"כל האנשים
הבודדים" |
|
