[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 irm


לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היפרדות
שנה עברה, בכלל לא שמתי לב.
הייתי כל כך שקוע בלמה זה קרה, שלא שמתי לב כבר כמה זמן עבר.
כנראה שפשוט לא חשבתי על זה מעולם. ירדתי משיעור נהיגה בדרך
חזרה הביתה ופתאום את שם, חשבתי שעזבת את הארץ, לא ציפיתי
לראות אותך, לא היום, לא בכלל.

מוסר השכל
זה הסיפור על האיש שלא היו לו רגשות. אני יודע שאתם בטח חושבים
על איזה בנאדם רע, שגונב כסף מזקנות ורוצח בדם קר תיקנים חומים
שפלשו לביתו במטרה לחפש מזון ולהעמיד עוד צאצאים חומים
ומגעילים לעולם, אבל לא. בגדול הוא עוד בנאדם רגיל שנולד בלי
רגשות.

בני אדם, אנחנו אנשים דפוקים.
באמת אין לי דרך האחת לתאר אותנו.
אין שום יצור בטבע עם חוש הרס גדול משלנו, בני האדם הורסים את
כל מה שנקרה לדרכם...

זה סיפור על כמה זמן לוקח לפרסם סיפור.
וזה לא נראה כמו ממש סיפור, אבל זה סיפור.

...הייתי מביט בך כמה שאת יפה, נוגע בשיערך, נוגע בך, מנשק
אותך. בשביל להרגיש אותך, להרגיש קרוב אליך, בשביל להרגיש שזה
אמיתי.

זה תמיד מתחיל כשאתה חושב שיש לך משהו ממש חשוב להגיד (לכתוב)
ובראש הכל מסתדר,
אבל כשכותבים? איפה.. משפט וחצי בלחץ
ואיפה כל השלוש שעות של רעיונות טובים כשהיית במקלחת,
בשירותים, באוטובוס.




אתה אוהב אותי!
אתה באמת אוהב
אותי!

- שפן קטן בפניה
נרגשת להוא
שמאשר את
הסלוגנים, לאחר
שגילה שכל
סלוגניו אושרו!


תרומה לבמה





יוצר מס' 72030. בבמה מאז 3/11/06 16:21

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לישי ריגיניאנו
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה