|
שנה עברה, בכלל לא שמתי לב.
הייתי כל כך שקוע בלמה זה קרה, שלא שמתי לב כבר כמה זמן עבר.
כנראה שפשוט לא חשבתי על זה מעולם. ירדתי משיעור נהיגה בדרך
חזרה הביתה ופתאום את שם, חשבתי שעזבת את הארץ, לא ציפיתי
לראות אותך, לא היום, לא בכלל.
|
זה הסיפור על האיש שלא היו לו רגשות. אני יודע שאתם בטח חושבים
על איזה בנאדם רע, שגונב כסף מזקנות ורוצח בדם קר תיקנים חומים
שפלשו לביתו במטרה לחפש מזון ולהעמיד עוד צאצאים חומים
ומגעילים לעולם, אבל לא. בגדול הוא עוד בנאדם רגיל שנולד בלי
רגשות.
|
בני אדם, אנחנו אנשים דפוקים.
באמת אין לי דרך האחת לתאר אותנו.
אין שום יצור בטבע עם חוש הרס גדול משלנו, בני האדם הורסים את
כל מה שנקרה לדרכם...
|
זה סיפור על כמה זמן לוקח לפרסם סיפור.
וזה לא נראה כמו ממש סיפור, אבל זה סיפור.
|
...הייתי מביט בך כמה שאת יפה, נוגע בשיערך, נוגע בך, מנשק
אותך. בשביל להרגיש אותך, להרגיש קרוב אליך, בשביל להרגיש שזה
אמיתי.
|
זה תמיד מתחיל כשאתה חושב שיש לך משהו ממש חשוב להגיד (לכתוב)
ובראש הכל מסתדר,
אבל כשכותבים? איפה.. משפט וחצי בלחץ
ואיפה כל השלוש שעות של רעיונות טובים כשהיית במקלחת,
בשירותים, באוטובוס.
|
|
|
קיץ 2001: מומו,
בנצי ויודל'ה
מראים לנו איך
עושים זאת נכון |
|
