|
 2456623
הטבע לוחש בהזיות,
כאילו רמז לי בשפת המראות.
קווי הדופי של האשליה יוצרים את המציאות,
נלחמים כנגד הטביעה בשפיות.
|
וכשזן דינוזאורים נכחד כך פתאום,
האם הטבע עצמו מסווג זאת כאסון?
האם זה עצוב? האם זה רע?
|
הצורך לחשוף מחלחל גם בי,
מנסה לשחזר את רגע השיא.
רגע אמת, חלום מיסתורי, מודעות עצמית, חוויה רוחנית,
לעולם יאבדו את קסמם בשנית.
|
כשהייתי קטן אהבתי להלחין רגשות.
כשיצרתי עולמות ובניתי נשמות.
כששיחקתי את אלוהים.
|
גם כשיש הרבה מה לאמר,
לפעמים רק מילה היא כבר די והותר.
ניסיון כושל של ביטוי רוחני,
רק מרחיב את הפער בין אני לעצמי.
|
אני שולח מתי שיכול להיות המון/ ימצא לשם תבואי מי אה הפוך
כופה הא ים יאוב משל עצמי / ומהי יהורצניהו יארשה לי עמקולנו
בפולו סלוטי חרבוזים/ ואין כל מרבץ/
|
התבגרות רגעית נעשית במחשבה.
השתיקה הצורחת בתוך עצמך.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
אני אוהב ילדים.
במיוחד עם רוטב
סויה.
השני |
|
