|
 2456623
הטבע לוחש בהזיות,
כאילו רמז לי בשפת המראות.
קווי הדופי של האשליה יוצרים את המציאות,
נלחמים כנגד הטביעה בשפיות.
|
וכשזן דינוזאורים נכחד כך פתאום,
האם הטבע עצמו מסווג זאת כאסון?
האם זה עצוב? האם זה רע?
|
הצורך לחשוף מחלחל גם בי,
מנסה לשחזר את רגע השיא.
רגע אמת, חלום מיסתורי, מודעות עצמית, חוויה רוחנית,
לעולם יאבדו את קסמם בשנית.
|
כשהייתי קטן אהבתי להלחין רגשות.
כשיצרתי עולמות ובניתי נשמות.
כששיחקתי את אלוהים.
|
גם כשיש הרבה מה לאמר,
לפעמים רק מילה היא כבר די והותר.
ניסיון כושל של ביטוי רוחני,
רק מרחיב את הפער בין אני לעצמי.
|
אני שולח מתי שיכול להיות המון/ ימצא לשם תבואי מי אה הפוך
כופה הא ים יאוב משל עצמי / ומהי יהורצניהו יארשה לי עמקולנו
בפולו סלוטי חרבוזים/ ואין כל מרבץ/
|
התבגרות רגעית נעשית במחשבה.
השתיקה הצורחת בתוך עצמך.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
מחתרת הפיסיקה
והמתמטיקאים כל
הזמן יורדים
עלינו שאחנו לא
חושבים, שאין
לנו חוש הומור,
שאנחנו לומדים
מקצוע משעמם
ומסריח. אבל
אצלנו נמצאות
בנות שוות לאללה
בעוד שאצלם אין
בנות בכלל! הא!
הא!
חסידי הכימיה
בנקמה מתוקה
במחתרת הפיסיקה |
|
