|
''חיים שלמים בשקיות מפלסטיק'' (עיברי לידר)
או שזה בעצם חיים שלמים במסכי מחשב?
או חיים שלמים בסיפורים קצרים?
זה מה שגורם לי אושר, ואושר זה דבר יפה, אז למה לא
לחלק גם לכם?
בכלל אפשר למצוא את "איבוד"? הלכתי לאיבוד לפני כל כך הרבה זמן
שאני בכלל לא יודעת איפה זה כאן. בשבילי זה כאן, אבל בשביל אדם
שנמצא באילת זה שם. אז איפה אני? לא כאן ולא שם. איפשהו
באמצע.
אולי "איבוד" זה שערי גן עדן, שם כל אדם שהלך, נמצא.
|
היד מלטפת את הבטן מתחת לחולצה, שולחת צמרמורות לכל הגוף.
הרגליים נוגעות-לא נוגעות. בטן אל גב, פנים אל עורף, ישבן
אל... והרגשת חמימות מתפשטת לכל עבר.
נשימות קצובות אל תוך השיער, הלב פועם בעוצמה עד לאוזניים,
ועיניים, עיניים עצומות, במחשבות.
|
- "אם עכשיו אני פותח את המכנסיים ומוציא אותו?"
אני רק יכולה להתפלל שהוא לא רואה עד כמה אני מסמיקה. אני
מסתכלת עליו בתקווה לזהות איזשהו ניצוץ של התבדחות. אף פעם לא
יכולתי לדעת אם הוא רציני או צוחק. יש לו את המבט הכי רציני
בעולם. אני נעה בעצבנות במושב של
|
ובאמת, מה הטעם? כמו שהמלט אומר - מה נעלה יותר, לסבול בשקט,
או לסיים הכל עכשיו? (בתרגום חופשי, כמובן).
|
|
|
