[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
אישה אחת


אל היוצרים המוערכים על ידי אשה אחת שקטהאל היוצרים המעריכים את אשה אחת שקטה
11.4.05
כותבת שירה מספר שנים.
פרוזה שנה בלבד
וסיפורי ילדים חודשים מספר.
אוהבת לקרוא ולכתוב שירים, פרוזה, וספורים לילדים.
מעוניינת לקבל משוב, ומוכנה לתת משוב ליצרות של
אחרים.
היצירות מתארות אותי ומדברות בעד עצמן




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
געגוע
פתאום, נתגלה לי הריח שלך.
לא היה זה ריח סבוני הלבנדר שאליו הורגלתי, שבהם אימא הקפידה
לחפוף את שערותיי. ממך נדף ריח משכר של פריחת עצי התפוזים
שצמחו בחצר הקטנה שאימא שלך טיפחה. הריח פיתה להתקרב, אבל
חששתי.

כמיהה
היא פגשה אותו בכניסה לקרקס. באותו בוקר, גילתה שהיא פנויה
מדי. בבהלה אכלה, שתתה כוס קפה, התלבשה, עלתה על אוטובוס
ופנתה צפונה...

נדחקה לתוכו התיישבה בספסל הפנוי וכשהתבוננה בראי של הנהג
שלפניה יכלה עדיין להבחין בגוון ורוד דמויי צללית כף-יד שעל
לחיה.

זוגיות
"עשית לי כבר את הכפתור?" ההטרדה המתמדת הזאת שלו במהלך היום
די עצבנה אותה. אבל ויתרה לטון המאיים ונגשה למכונת התפירה,
הירושה היחידה שהשאירה לעצמה מהבית.

התבגרות
"את מוכנה לקבל לידיך את הילד שהגיע אלינו בטיסה מישראל?" שאלה
הדיילת בצרפתית. "כן, בשמחה רבה" ענתה. הדיילת שלפה כרטיס
סגול ובקשה : והיא חתמה בחיוך על ההצהרה המופיעה על טופס
סטנדרטי של מסירה-קבלה להובלות באוויר: קיבלתי ילד, אחד שלם".

אינטרוספקטיבי
גם אותי יושיבו עכשיו על כורסה במרפסת, ואשאר תקועה ותלויה
באחרים: יודה, תביא לי כוס מים! יודה, תפתח את הטלוויזיה!
יודה, תסדר לי את הכרית! עכשיו, אאלץ לראות את פניו המתכווצים
בכעס עצור בכל פעם שיהיה עליו לעזור לי מי יעזור לי להתרחץ,
להתלבש

זוגיות
"תשמעי, ריקוד אחד הספיק לי כדי לגעת ולדעת שזה האיש. התנועות
של גבר לטיני זה, משהו - ריקוד של אש". פתחה אז את סיפורה.
"כמו נסיך, הוא מתנועע בקצב של סלסה. אנחנו רוקדים - צמוד
צמוד, נוגעים לא נוגעים


לרשימת יצירות השירה החדשות
ארוטי
רואים שבקיץ התשוקות שלך
מבשילות עד להיפקע

כעס
אולי משהו צועד היום במגפיו
על השם של סבתי
"מאין טאיירע חנהלה"
שחרוט על אבן מתפוררת?
אבל, מי מבין היום יידיש.

ורק אני, עוד אוחזת באשליות
זורה פוך כבד סביב
שאיש לא ידע דבר.

זכרונות
בין החוטים, שעוברים מיד ליד
לומד גופי להיות דרוך לקראת המשתנה
ואצבעותיי אוחזות במתח המקים
את הצורות מתחדשות

להיות עיניך פקוחות לילה
ושירים פורצים מתוכם
כמו נפתחו ארובות
ופקדו עלי: זרום!

זכרונות
ומשאירה בידי קופסה קטנה
עם חוט ומחט וכפתור בודד
וגם שני סירים מפויחים
ומכסה אחד כבד

וחיוך חיוור מכאב
שלחה אל -
המבחנה.

אלגוריה
החרציות הן לי
קטעי אביב מתפרצים

זכרונות
כפפה אוחזת בי ואני חשה בגופך הרך, המיוזע
המתקרר בין ידי, כשאת עטופה בחולצה של מישהו אחר.

הרהור
אמא פורמת בגד ומצרפת פרקים ישנים שנדחסו בחלל החדר
היא מטליאה לי מעיל קטיפה עם כפתורי לבבות מזהבים
שיעטפו אותי בגעגועיה למלכיות של שלג לבן.

גורל
אהובי
נושרים מעלי.
שנים הפנו תפרחתם
וקרנו אלי בכל צבעי הקשת,
הם התהלכו סביבי על בהונות
נעו בדממה שלא להטריד בספורם.
הם הקימו מעלי חוסמי יגון
ועטפו צמיחתי בצעיפים
מפני שרידים
של הקר
הצורב.

גורל
באותו ערב שחקה עם נכדתה במחבואים.
"לאן היא נעלמה?" שאלה במבוכה.

ולרגע הכל נעצר סביב

הרהור
ואיש לא נותר כדי לשאול
איך קראה דודתי פייגה לחמשת ילדיה
שלא חזרו משם.

הרהור
מחר ישלוף פטישו מסמרים זועמים
לבנות לנו בית לשכן את החיים
ולשמר לצדם את מתיו.

הרהור
אך בלי משים היא נטעה בי רגליה
לדלג בהן על פני בורות מוסווים
ולאגור מרחבים חדשים
בתוך שפת העלבון

הרהור
ורק הליטוש הזה של הנקודות והפרטים
עוזר לפעמים לשמור על
השפיות.

הרהור
המצלמה נעה סביב כמו פיורד קפוא.
בין דממות מתוחות מתנגנת שפה בסלם אחר
שקט קר מתמלא בחלל האולם

אכזבה
רק נכדי רצו עוד לשמוע על הדבש המתוק
ועל גרגירי הרימון שעל השולחן.

בדידות
התנועה הזו בה אימי דוחסת
וממלאה את צוואר התרנגולת
ספוגה חותם של ירושות נושנות.

מחאה
וכש"כיפה אדומה" עם לחם בסל
תבוא לבקר ותשאל -
"למה הפרצוף שלך מנופח כמו בועה?"

הגות
התנועה הזו בה אימי דוחסת
וממלאה את צוואר התרנגולת
ספוגה חותם של ירושות נושנות.

ארוטי
גופה מאותת בדמים
דם עונתה חולף ברחמה
מכון צפונות תשוקתה

אכזבה
ואני עוד שוקעת לאט לאט בתוך אשפת החלל
שמשמרת את אלפי הכונות אמתיות
שלא נמצא להן תרגום מסכם
ואפילו הידים הנעות בהגזמה
כבר לא מצליחות
לעזר.

בדידות
זכרה את התמונה מהאנציקלופדיה לנוער:
"הדגיג הקטן חי מוגן בזימיו של הכריש
ומנקה בלי הפסק את השיירים"
והמשפט מופיע לפעמים

בדידות
הסתיו הזה
כבר מתישב בתוכה,
וממלא את אבריה הכבדים
כמו פסלה של דמטר הסטואית.

הרהור
הפינות המקופלות לא הסגירו -
הן שמרו, כמו תמיד
על הסוד

בדידות
והתמונות אוטמות את עיניה
כמו האצבע של "הנס הקטן" -
החוסמת פרצות בסכרים.

וידוי
לו יכולתי לאחז בחלומות שלי שנייה נוספת
הייתי ממשיכה להלך בהם
לתלות את כביסת חיי באטבים
וללפות את אהבותיי על חבל גס ומתוח .

הרהור
אולי מישהו צועד שם היום במגפיו
דורך על שמה של סבתי "די קלאינע חנה'לה"
שחרוט על אבן מתפוררת.

אבל, מי מבין היום יידיש.

אכזבה
הצפרים לא למדו ללטף.
במקום התמסרות מענגת
הם מנתרות בתמיהה חשדנית

אהבה
הצפרים לא למדו ללטף.
במקום התמסרות מענגת
הם מנתרות בתמיהה חשדנית
מפנות ראשן ובודקות מצד לצד
בתנועות החושפות את סודות עברן.

זוגיות
הציפרים לא למדו ללטף.
במקום התמסרות מענגת
הם מנתרות בתמיהה חשדנית
מפנות ראשן ובודקות מצד לצד
בתנועות החושפות את סודות עברן

הרהור
חיפשתי כיוון
בציורים של אושר
שתי ידיים מגיעות מכול צד
מציירות ומצטיירות
זו על ידי זו.

אינטרוספקטיבי
היא ישובה בתוך מסגרת המתכת
ומכחול של פיקסו זורם בתנועתה.

אהבה
כמו דגים
שמצאו להם מקום
בתוך המים
גם המנוחה היא תנועה מתמדת,

הגות
לפעמים
השירים מופיעים
אצלי לאחר סידור החדר
במגרות מתפנה אז מקום למילים
כמו חבילות המצות החמות
התופסות את מקום
החמץ.

געגוע
כבר קרו בי כל הסיפורים
שקראתי בנופים של סוטין.

געגוע
אהובי נושרים
מעלי אחד, אחד ואחד
שנים הפנו את תפרחתם וקרנו בכל
צבעי הקשת. הנה הם קמלים ונובלים לי בהסתר
מפנים מקומם בדממה לפני בואו
של הקיץ הלוהט

מחאה
הוליווד, הוליווד, שלוש חולצות בדולר, זועקים בעלי הדוכנים מכל
צד
מוכרים אותם בזול. בין המוני אדם ב"הוליווד בולוואר",
בגוונים של רחוב אלנבי בין השוק לרחוב עליה

וידוי
באותו חורף
צעדנו אני ואמי
בין שבילי הפרדס
וגנבנו עשב לתרנגולות.

אלגוריה
כי בין חמישה דגמים חלולים ומתחלפים
ואין סוף של חוט עגול אחד
נתגלו לי כל ה"שבילים
שלא הלכו בהם
עדיין".

ביקורת
הוליווד, הוליווד,
השלטים קרבים ומכים במוחי הקודח.
גל עד, ליפים, לחזקים, לצודקים ול"כול-יכולים"
שידעו לאהוב ולשנוא וגם למות בהדר מזויף.

הרהור
ואני יושבת יום יום על המפתן מצפה להד צעדיו
ולתשובת רגבי האדמה.

תחושתי
האינדיאנים
שמשאירים קו סיום לא גמור
על ציורי הכדים
כדי לתת לרוחות לחדור.

הגות
בעיתון הגיאוגרפי
אני קוראת על אינדיאנים
שמשאירים קו סיום לא גמור
על ציורי הכדים
כדי לתת לרוחות לחדור.

הרהור
ונותרו רק עקבות של ריח קינמון ופירורי חלה
עדות לכל הטוב שהונח שם פעם ולא ניתן עוד
לאוספו מחדש.

הרהור
הי, המתיני רגע! רק פגישה קטנה
עם מי שהיית עסוקה מכדי להכיר.

בדידות
רק מי שהנחה זמן רב מדי
בין התפוחים הכחוולים של סזאן
יודעת להתגעגע לערמות של השוק.

געגוע
פטמות השדיים של "אולימפיה"

לא מצפות לפרחים

ותנועת המתיחה

של כף הרגל בתוך הסנדל

קורצת לצופים בה כבר עשרות שנים.

אכזבה
עיניי מחפשות מקומות בהם הייתי
אולי יתקיימו בהם ההבטחות שקרצו אלי לשוב.

טיפות חמות של גשם קיץ
שוטפות את קמטי פניי
ביציאה מהמטרו.

ארוטי
מותחת כפפה שחורה על אצבעות ידי,
מציבה היד בתנועת האצבע הידועה,
נוגעת לא נוגעת - אך רומזת פיתוי אחר.

הרהור
אולי יפסחו עלי הפעם
טקסי הדם לסימון המשקופים
ואוכל לשמור על אהוביי בהסתר
לנענע עריסות ולשיר להם נומי נומי נום.

ארספואטיקה
ואנשים שנושמים שירים
תולים בהם את תמונת תמצית החיים
מתיישבים ממול על ספה עייפה
ומחייכים.

וידוי
''שם הוא רק שם" היא אמרה לי
''רק על הנפש שלך
צריך לשמר.''

געגוע
בלילה ההוא פגשתי את
אימי מתעופפת ובידיה שני סירים.

אינטרוספקטיבי
בימים כאלה
אני מנסה להמשיך את עצמי
בשרבוטים של ליאונרדו.

הרהור
עשרים מדרגות מתכת מחזירות אותי לאדמה
והד העבר מחסיר פעימה ומנקר בעור התוף שירשתי.
הנה היא סבתי מזהה אותי גוררת מזוודה לצד הגדר




ראיתם את
הפירסומת של
"גורדינג" ?

"כתום ציפור-גן
עדן"

"כתום דיונה"

"כתום תמר"

"כתום להבה"


תרומה לבמה





יוצר מס' 51184. בבמה מאז 22/5/05 13:45

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאשה אחת שקטה
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה