|
סיפור עצוב, סיפור מוזר
אך הוא יחזור בי גם מחר.
כמה פשוטים היו חיי ללא האהבה
כמה קלים, אך גם ללא תקווה.
|
לא אחכה עוד לאותות,
לא אצפה לרעם התותח
ולך אומר רק זאת:
אני אוהב אותך.
|
ליבי נפגע מחץ הקופידון
או שמא מקלשון השד
איני מלאך איני שדון
אני אדם, אדם בודד.
|
ואת כגשם במדבר,
כפרח בר,
כצל, כלוט,
כעין מים בחולות.
|
ולא אשכח, ולא אשכח
את טהרת עיניך.
ולא אשכח, ולא אשכח
את רגשותי כלפיך.
|
מה קול פרסות אשר אני שומע
רוכב פרש, דוהר כרוח סערה.
לאן רוכב ומה איבד איני יודע
חוצה אויר, מדבר וים בדהרה.
|
מי האדם האלום בשדה?
למה בגדיו צבע זית?
למה לו כתם אדום בחזה?
למה סובב לו העיט?
|
|
|
תשמעו, רע לי.
אחרי טייק דאט,
אני מרשה לעצמי
גם להתגעגע
לבויזון.
(נוי-נוי, כיום
בת 20, תישא את
הכאב בליבה
לנצח) |
|
