|
סבתא, אני אוהב אותך. תזכרי אותי ותברכי.
מאמין בדיאלוג. אוהב להכיר ולהקשיב. מצד שני אוהב גם
לדבר :)
ביום הכיפורים ישבתי אצל אלוהים בסלון.
|
מוכר הדגים קיבל אותי בברכה ושאל: "כרגיל?". כמי שמעולם לא היה
אצלו, הבנתי שהוא מבלבל אותי עם קונה ותיק שלו. אמרתי:
"כרגיל".
|
צה"ל. אני בן 20. קצת אחרי הפינוי הראשון של הרצועה. שנה לפני
רצח רבין. אני מרגיש שאני גיבור גדול, כי להיות בשטח האויב עם
פרופיל לא קרבי ולהתמודד עם מטח אבנים יומיומי על הג'יפ של
הקת"ח זה נראה לי מעורר כבוד. החלטתי שאני מתקשר לאריק.
|
היתלתי בו, שיחקתי בו, תעתעתי. ואולי לא. כל הזמן התעלמתי
מהצהרות האהבה שלו "מון שרי, יקירי, אני שמח שבאת, אני אוהב
להיות איתך..." ופטרתי אותן בדרך כלל במלים סתומות, מדוללות
הברות, שריח הרגש בהן הוא כאין ואפס
|
"שח", צהלתי. דור הביט בי המום. "אתה אמרת שאתה בכלל לא יודע
שח-מט, ואתה עושה לי מט סנדלרים?!"
"ככה קוראים לזה?" תמהתי. באמת שלא ידעתי כלום על שח-מט, חוץ
משמות כלי המשחק ואיך הם זזים. היה נראה לי תמוה שניצחתי את
דור בקלות כזאת.
|
נראה אתכם עוקבים: אני שכבתי עם בנזוגו של מתי, שניהם חברים
טובים של אייל, אקס קטן שלי, ושותף של אחד מחבריי הטובים
ביותר, שהוא גם שותף לסוד המעגל הסיבובי הזה. בין הפותרים
תוגרל אהבה.
|
חיינו ביחד מתוך אינטרס משותף, לא מתוך אהבה
|
"יעקב, לא קר לך?", אני שואל בדאגה אגבית. "לא לא, זה בסדר",
הוא משיב לי. ראיתי שאני לא נחלץ ממנו, ואז עלתה במוחי המחשבה
שאולי יש כאן נסיון שאלוהים מעמיד אותי בו.
|
להלן צוואתה של שמחה אליגון ז"ל:
|
עכשיו טוב לי עם עצמי. הידיים שלי מגואלות בדם, וזה לא מגעיל
אותי. אני מלקק את הידיים ונהנה מזה. זה דם טוב
|
מכל הדברים הטובים בעולם
מאחל לך קצת
|
דווקא ביום שמש
מתבלבלות לי המלים
לא יודע להסביר את זה
שהנקודות חותכות חיים
מסתדרות איך שבא להן
לפעמים קופצות רצוף
וזה נשמע כמו גמגום
שלא הכרתי
|
סבתא, כבר עברו 30?
אני עוד בתחילה!
|
חלפו שבעה
ואין שיבה
מסתתרת מאחורי חומות של שתיקה
לא שלי -
שלה.
|
אני אילם בעיר גדולה
לא יודע אף מילה
מוקף סימני שאלה
זה אופיה של מחלה
|
לא קר לך
זה לא קרה לך
מה שנקרע ממך
הלב בסך הכל רוצה אהבה...
|
ההוא שנתן - לקח
יהי שמו מלוכלך
|
ובנה לך בית
עם מרפסת וגינה קטנה
ובה ערסל או נדנדה
וחתולה שעונה לטלפונים
|
האם החולם עם שחר יקיץ
ויבין שהאיש
פשוט החליט
להפסיק להחמיץ
|
יומי שזור ביומך
לבי עכשיו שלך
הצחוק והמבוכה -
גאון מי שהמציא אותך
|
אלוהים אוהב אותי
יותר מאשר אני אוהב אותו
יותר מאשר אני שונא אותו
|
אני חושב שזה היום
המתאים להתמוטט
|
אמא שלי י
קרה
רוצה לחזור אל ימים של שמש
|
אמא לפעמים בוכה
ואבא לפעמים מלטף
ואני לא תמיד רואה
|
אני מנחש אותך
בחלומות מתוקים
ובליל סערה
וביום שעובר משעה
לשעה
|
אף אחד בלי מלים
רק הברות ש
אף אחד לא מבין
|
השירה פעמונים היא
מלטפת כמו הרגל
לא יודעת שאת נשמעת
עכשיו את אור
ואני הצל
|
אקרא לך מלאך, נסיך, גיבור חלומותיי
ואתה תקרא לי אישי, אהובי, בעלי
תסתכל לי בעיניים ותאמר: זה לתמיד
|
תן לי לשתות ממך
את כל אהבתך -
כשאני רואה אותך נחשף,
משהו בי נטרף
|
איפה שנגעתי בך
כבר נגעו
כבר היו
אבל אני נכנסתי לשם
|
בין ארבע ובין חמש
הארץ נשטפת בדם
בין הערביים
|
רציתי רק פינה קטנה בלב שלך
לאחוז באהבתך האינסופית
בעוד את חושבת על מר גורלי
|
ואין "כן" ואין "לא"
ומה שיבוא הוא שיבוא
ולא מרפה השיכחה
כמו תינוק המשוכנע
שהעולם נפלא
|
בסוף כל שביל
יש אור
אויר
או קיר
בלתי עביר
|
מסתכל בו מהצד
על אותו בחור נחמד
ואני נמצא על יד
|
הייתי רוצה שתלטפי אותי
שתפייסי אותי;
הייתי רוצה שתקטפי
את לשוני מפי;
הייתי רוצה שתשמעי אותי
שתאהבי אותי;
הייתי רוצה שתבואי -
אבל את לא כאן
|
המלצת המערכת:
על המלצות לא ללכת
|
הגעתי לגיל התאבדות לתפארת
גיל בו
נזכור את שנשכח
|
השמיים צועקים את שמך
ואני הרעם שלהם
ואת הרעם שבי
|
זה אתה שטומן
את הראש באדמה
זה אני שחולם
ואיתך לא נמצא
|
בוא כמו שאתה בוכה
בוא במערומיך
בוא בהמוניך
והייה איתי לאחד
זו לא חוכמה לבכות לבד
|
מבזבז אותו בכמויות
שיכולות לפרנס
חברה סלולארית
|
בשעת לילה מאוחרת ביקשת את ידי
בחוץ החשכה ורק עיניך בורקות
יכולתי להבחין בניצוץ
יכולתי להבין שזה אמיתי
|
כל כך לא מובן!
התוכן, העניין!
איפה השם, איפה הכאן?!
ככה לא בונים יומן!!!
|
יצירת אמנות למראה עיניים -
מה מסתתר מאחורי כל זה?
|
כל הכוכבים ייפלו
ורק אז תבין שהצלחה
היא דבר זמני
שסופו בכאב
|
קיבלתי את כדור ההרגעה שלי
ובבת אחת הפסקתי להתרוצץ
אחרי הזנב שלי,
|
על הצוואר שלך השארתי סימנים
שנדבקו בלילות ונחשפו בימים
|
הנה ימים באים
בהם נדע רק את עצמנו
|
עורבא פרח
הכל שמועות
אני מכחיש
אני מכחיש
אני מכחיש
|
אין לי עם מי לדבר
חוץ מהפסיכולוגית שלי
|
אני חייב להיות בתנועה
חייב אותכם לידי
אתם בשבילי מזור, מזון רוחני
לא יכול להיות לבד ולפגוש את עצמי
|
מה זה אומר
שאתה שם ואני פה
שאתה כן ואני לא
|
באיזה בושם תפתיע אותי היום?
באיזה ריח אפגוש כשאכיר אותך שוב?
בכל פגישה מחדש
אתה מצליח להקסים אותי
נוגע במקומות אפלים
שכבר שכחתי שהיו קיימים.
|
סחוט זיעה ממאמצי ההתרגשות
דבוק מגע מצמאוני הרווי
|
אל תלכי, סבתא,
אל תלכי
תישארי איתי עוד לילה אחד
זה אני, יינגלע שלך
|
אני נעול, סגור, שבוי
זה רק אני עם עצמי
ולא משנה מי דופק בדלת
משנה הוא מי אני
הנני
|
הנצח הוא רק שקר
שהמציאו החולמים
|
אני רכון אל קמריך
שזוף, עטוף בחוף גופך
שרוע כמו דג מעולף מרצון
|
אני טועם אותך
מתוק - מריר
שלוש סוכר ביום סגריר
|
הבנתי היום
בשעת לילה מאוחרת
שאין מחר
היום זה היום
ומחר זה נגמר
|
תשתי איתי מים
על חוף עזוב
כשהשמש זורחת
שוטפת קרחת
נותנת לנו שוב
ימים של שמיים
|
כשהגשם יבריק
והרעם ישרוק
אולי מזג האויר
הוא שיעיר
את כל מי שישן עמוק
|
לרצות - וגם לא
להיות וגם - לא
ובעצם למה לא?
|
מחכים לפקודה
להצתה
לשינוי מצב צבירה
|
כל יום אני חולם את עצמי
במקום חדש
|
שוב זה מכרסם בי
כמו פצע פתוח
אבק ברוח
זכרון שאינו מרפה
כמו מין חושך מואר
שב וחוזר העבר
|
בפתק שקיבלתי היה רשום
שמחר יהיה יותר טוב
|
צריך לחכות
בסבלנות
שהקול יתגלה
|
כשריטה אמרה שהיתה רוצה להטיס
ירח לחללית
לא הבנתי למה היא מתכוונת
אבל כשאתה אמרת: "זה לא אתה, זה אני"
פתאום הרגשתי אחרת
|
זה שיר אחרון
וזה סופי
הימים יבשו והלילות צמאים
אין מלים
לטהר את האווירה
|
שוב לא רגוע
אוסף שברי פיגוע
כואב, רועד, נגוע -
זה רק תחילת שבוע!
|
בוא שיר דחוף
ואסוף כאן את כל המלים
דחוף לי לומר דחוס ואסוף
כי אחר כך נשארים חללים
|
איך שהתבלבלתי פתאום -
אך באיבוד השליטה
קסם
|
מפשיר לאט
עד שמזיע
ולנקודת הרתיחה מגיע
כשהשמש צובעת את הפנים
ומאירה לי אור חדש
|
אני הנר לרגליך
אתה לי עמוד האש
|
כל כך התרגשתי
שנתת לי חיבוק
|
בשתיקתי הרועמת
אמרתי
את שרצית שאשתוק
|
תן לי רק לחבק אותך
ביום סגריר
בו תהיה לי אח
|
המוסר העצמי מול האקט השולי
שהפעם נגמר חיובי ושלילי
|
לאן אני נוסע
כשאני חותך לנתיב השמאלי
ועוקף, ומהבהב
באורות גבוהים, מרצדים?
|
אני הומו, אמא ואבא. וטוב לי, ואני סגור על זה.
|
סבתא, סבתא'לה שלי,
אני עומד כאן ולא מאמין
לא מאמין שזה... נגמר.
|
נהייה פה שוק עבדים. כולנו עבדים קטנים של עשירים גדולים.
העובדים הזרים שהובאו ע"י ממשלות ישראל מגורשים עכשיו. אבל
תרבות השכר שהשתרשה כאן מאז נוכחותם לא תשתנה במהרה. עד שלא
יקרה כך, אני לא אמצא עבודה. לא יהיה לי ממה לשלם שכ"ד. לא
אוכל לממן לימודים.
|
אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
|
|
ב-7 ימים נברא,
כך אומרים,
העולם.
7 ימים זה די
הרבה, אבל עולם
זה יותר.
|
|
