|
אך, הסופגניה
כזו עגלגלה, רכה, חמה...
|
"איזה מזל שגירשו אותנו משם", חשב בליבו. עיניו ננעלו על
הברגים שדפנו את קורות העץ אל מתקן האשפה. ברגי עץ גדולים,
ארוכים, בעלי כריכות עמוקות וחדות כסכין. לא עברו מספר דקות
ובורג אחד נשלף בזריזות ממתקן האשפה והוברג לכל אורכו של פקק
השעם הרך.
|
כבר הרבה שנים שלא טסתי. קראתי על מקומות יפים, ראיתי סרטים
עליהם, אבל לא ביקרתי בהם. כבר לא זכרתי מה זו טיסה. מה ההרגשה
לדרוך בארץ זרה במו רגלי.
|
יחד למדו זה את זו. למדו להעניק, למדו לקבל, למדו אהבה מהי. גם
את מעשה האהבה למדו וחזרו עליו שוב ושוב. והכל בכל, מכל טוב
הארץ, כאילו רק למענם נברא.
|
תונוכתה לכ םע .ינאש המ ינאו ,תויהל הנכומ ינא ימצע קר
ילבו ,תמאה ילב תויחל םעט ןיא .ערהו בוטה ,רועיכה ,תוכומנה
.התוא תויחל ץמואה
.באכה לע ןיז המש ינא .בוהאל ךישמא ינאו ,תבהוא ינא
.חוכיוב יתוא חצנמ הנוז ןבה תא הארנ
|
"תשמע", אמרה, "אני חושבת שהמזגן כבר גמור. מזגן של עשרים
שנה".
"רגע, את מציעה שלא אתקן?" שאלתי.
"תראה, אני בטוחה שהוא גמור, אין מה לתקן סתם" נשארה בשלה.
|
כשהסופגניה רכה, חמה וריחנית, מתמסרת למגע יד והבל פה, היא
מוכנה לקלוט את הריבה, אותה נחדיר במזרק מתאים, לא לאט מדי, גם
לא מהר מדי...
|
"אפשר לדמיין שאנחנו בטורקיה" אמר לה בהצביעו על הירח והכוכב
שכאילו הועתקו מדגלה של אותה ארץ אל הרקיע מעליהם. הם צחקו
להם. להיות כאן ועכשיו בשיא הפשטות ולהרגיש כאילו הם בקצה
העולם, להרגשה קסומה ומופלאה שכזו לא ציפו כאשר שאלה אותו רק
כשעה קודם "לאן נלך?".
|
שתמשוך את הברבורה דקיקת הצואר וארוכת הרגליים
וניסיתי כל מיני פוזות
|
"אם נמשיך כאן, נחדיר חול למקומות שלא היינו רוצים" אמר לה
כשהתחילו להתגלגל על החול הרך. "בוא נמשיך במכונית, או ביער
שלנו" אמרה לו.
|
מול המסך
אחד על אחד
ואחד מול כולם.
אלמוני בכינוי
מסיר מגינים
מבטא הגיגים.
|
כל אחד מושלם
ושמור במקומו לעולם.
אבל היקרים ביותר לליבי
הם אלו שנפל בהם פגם
|
כי עץ החיים הוא העץ המלבלב
ובחיים בחרתי, באושר ובכאב
ובעיקר באהבה שתהיה שוב בלב
כי היא המנוע שאת העולם מסובב
|
בכל מבוגר יש ילד קטן
שרוצה לשחק עם ברווזים באמבטיה.
|
גליה המלטפים
הפכו לגלי סערה
והחול נסחף מחוף מבטחים
שנותר סלעי, קודר ונורא
|
המהות האמיתית של עץ הדעת,
ולפעמים אולי טוב לא לדעת
|
אהיה לגלייך חוף מבטחים
ולא שובר גלים
|
אלטף את הפרי, אריחו ואבדוק
אם חזק מחובר הוא לעץ או קלות,
ואראה כיצד מגיב הוא לי
לאט ובסבלנות, הרי בסוף יהיה שלי...
|
שוכב לבדי במיטה
הרגש אינו בשליטה
|
זחל, מרהיב בצבעיו
גולם, אפור וענו
פרפר, ציור בכנפיו
|
מכתף נשוכה קלות,
צמרמורת חושנית זורמת.
אל גב, רגליים וזרועות
ואל זכרות פועמת.
|
יש דברים שכנראה אי אפשר לשנות.
ובכל זאת...
|
לפעמים, אנו חיים מתחת לפנס
וגבולות עולמנו הן רק בשטח המואר על ידו
ובאפלה שמסביב איננו רואים דבר
|
|
|
העניין הזה של
שלח לחמך בכלל
לא היה רעיון
שלי
גרפומן הסלוגנים
לא לוקח קרדיטים |
|
