|
טביעות אצבעותי
על השמנה הנמוכה
נכרות אל מור האור
|
ובלילות כלי זיינם נדמו
או בשעת מעשה כשלו
|
וכבר לחשו הקולות
"איש טרנס-אטלאנטי"
|
הנה אני
כולי בדמות אני
מכורבל עם טדיבר
|
השמש שלי מעלי קודרת
שולחת קרניים צהובות עלובות
לעקבותי צל אפלולי שמנוני
כה כבד משקלו עליי
|
את מחייכת כלפי
"עכשיו הוא מצלם אותנו"
|
ויהי ערב ויהי בוקר יום ועוד יום
|
כך ברגעים ערפיליים מלאי קסם
אחבק אותה ואלחש באזנה מילותי
"אוהב אני אותך יותר מהרציונל"
|
בימים אפורים עורך בראשי הקרנה
וימים חשובים בראשי שוב עוברים
|
לגימת המשקה הזהוב
מן השמנה התורנית
עוקצת בי תהיות
כנקבת אנופלס
|
"הלא כן..."
(שאל בן האלוהים)
|
פינק פלויד באריזת פלסטיק
חברו לחולצה משומשת
|
יונה
שחורה
צחת לשון
ועלה נענע בפיה
|
אני
כצנצנת חמוצים
המונחת על אדן החלון
צבעונית ומרשימה
|
רציתי להמריא מעל עיר החטאים
לברוח מכדורי בדולח עכורים
|
בין קירות לבנים וחושך
אין הצללים רודפים אותי
מכורבל בפינת חדרי
|
בזמן שהלילה נמזג מעבר הפינה
אל תוך הרחובות הריקים המלאים
|
בעליית הגג - בנין 29
גר זקן
פת לחמו משמיים
בדי עורו מתוחים
עליהם טביעת חייו
שכבה על שכבה
תמימות
צער
וכאב
מילים כבושות בצבע
צועקות רגעים שחלפו
דורסות ימים עברו
זוהר תמימות שקיעת ילדותו
התחלפה בזריחת כאבו
|
נטעת עצמך במיטתי
חשבת
למצוא בי אביב
|
תקתוק שעון החול
יהדהד באוזניו לעד
|
במרכז
פרברים למכביר
שכונה לשכונה
ועיירת פיתוח
|
קהל הנוכריים קפצו ממקומם
רתמו עגלתם לפני סוסם
והדרדרו בעליה אל הנביא
בידיו מטעמים צבעונין למכביר
ושפתו שפת האלוהים
|
בחשכת מחשבתי זהרת הילתי
דולק הנר בפינת חדרי
|
|
|
כמה פעמים אני
צריך להיכנס
לבמה ביום אחד
על מנת להיות
מוכר כזכאי
לתוכנית גמילה? |
|
