|
ירושלים של געגועים,
למה שעוד לא היה
ולא יהיה.
מסתובב,
ברחובות,
בין סיגריה אחת
לסיגריה מסוג שונה.
יד משרבטת מילים
בפנקס מקומט,
ויד שנייה משחררת סיגריה
אל האדמה.
עשן מתמוסס
באוויר הצח.
ברכות נצמד לחלום שאבד.
בקלות,
בקלות והכל נגמר.
אבא אומר תמיד שמותר לבכות שכואב. רק לפני שני ימים שהיינו
ב"ג'ונגל", המקום הזה עם הג'ירפות, האריות והקופים שמגישים,
קיבלתי מכה בברך ואמא נשקה לי את האדום, אבל זה לא עזר. זה
עדיין כאב. בכיתי, כי אבא אומר שמותר לבכות שכואב. רותי אמרה
שאני בכיינית, אז נתתי לה
|
מישהו שכח שם מגהץ. על השולחן בין הטלפון לאגרטל הפרחים, מישהו
שכח מגהץ. הוא לבן, מפלסטיק, עם תחתית מתכת חרוכה. על הידית
חרוט, באותיות קידוש לבנה, "מגהץ". מאחורי הידית יש מדבקה לבנה
עם כיתוב באדום. אני לא מסוגל לקרוא מה כתוב שם, אבל אני יכול
לנחש.
|
שאיפה אחת, ועוד שאיפה, ואני כבר מתחיל להרגיש את ההשפעה.
מהחדר האחורי שומע תקתוק של שעון, ופתאום עוד תקתוק מצטרף
לקונצרט. תבניות של צלילים מתנגנות בראשי. מתנגנות ומפסיקות.
אני שוקע לתוך מחשבות, וכבר לא ברור לי אם הזזתי את היד או שרק
חשבתי להזיז את היד.
|
נראה היה כאילו מתן פסק הדין ייקח לנצח, גורג' פתח מחשב כף היד
שלו ונכנס לאתר העיתון אלג'אזירה. הוא החל לדפדף בכותרות של
היום. בין תוצאות משחקי הכדורגל האחרונים לניתוחים כלכליים על
מצב קרן ההון של כוויית, מצא גורג' גם אזכור על דיכוי
ההתקוממות בשטחי פלשתין.
|
שמעון לא היה בחור חכם במיוחד, היו לו הברקות רגעיות, אבל לא
משהו בסדר גודל כזה, אף פעם. למעשה, בינו לבין עצמו, לא האמין
שהצליח לפתור את התעלומה הגדולה הזאת.
|
גם כאשר נעלמתי בדמי ימיי
לפחות החזקתי בידך
גם כאשר בחשיכה גווע קולי
לפחות לחשתי לאזנך
מילות אהבה
|
כף רגלך הקטנה
מציצה מבעד לשמיכה
נראית משתוקקת לאותה נשיקה
|
גם כאשר נעלמתי בדמי ימיי
לפחות החזקתי בידך
גם כאשר בחשיכה גווע קולי
לפחות לחשתי לאזנך
מילות אהבה
|
ולעד אמשיך כספינת רפא
בשאיפה למגעך
כקו רקיע של יום שחלף
ככוכב לכת ההולך ודועך
|
מתחת לאוצרות חיי
מרחף מעל מה שביני לבינך
לצד המאורעות שהשפיעו נפשי
ועל נפשך
|
כבינו מזמן
אך רואה עדיין את האור המסנוור
מהאש שבערה
|
משחקים בשלג ילדים בלונדינים
ואנשים מיותמים נוסעים באיזה כביש
מסתגר בחדר וסופר ימי החודש
וכך עברו חיי בלי להרגיש
|
מתגעגע אלייך
איך שמעולם לא היית
עורג לרחובותייך
איך שאף פעם לא תהיי
|
יד מכבה סיגריה בוערת
וביד השניה כוס רעל אוחז.
לגימות של עצב משחררת,
שליטה הנשמטת מהאדם הפוחד.
|
מפסגת ההר ניתן להשקיף על העולם
ניתן לראות את המכלול כולו
עד האופק הנעלם
|
מכירת החיסול של חיי
זכרונות בפרוטה
אכזבות בחינם
ואת מסתכלת בתמימות מחפשת משהו שמיש
בחפצי החיים שלי
מסתכלים עליי כאילו משוגע
זורק את כל חיי
|
היא רצתה שאבוא
ואשאר
חתולה אדמונית
משיכה אמיתית
|
נושם את נשקותייך מתוך ענן של חנק
מגע ידיך מלטף בתוך המון מכות כאב
קולך מנחם ומרגיע את זעקות היגון והפחד
|
ואם יש מים
אז יש גם במבה!
|
נותרתי כאן מולך ללא יכולת לומר דבר
נותרתי משותק מבלי יכולת ללטף
|
שתי מילים. "ירו בי" וזהו, הקשר נדם.
הייתי בשירותים, בדיוק קראתי כתבה על הפרטת התחבורה הציבורית
והכניסה הצפויה של אגד ודן למכרזים על זיכיונות חדשים. פתאום,
צעקה מהמירס: "ירו בי, ירו בי". לקח לי איזה חמש עשר שניות
לקלוט מה אמרו לי ומי עלה מולי.
|
אל הארכיון האישי (66 יצירות מאורכבות)
|
|
התבוננתי בה
שעות עד שהבחנתי
בה
תיארתי לעצמי
שכל מה שאומר
ישמע מגוחך,
אבל תיאור שכזה
לא מפריע לי,
אזרתי אומץ
וניגשתי אליה.
שאלתיה: "מה
ה..."
"מצב?" היא
מיהרה לענות
"האמת היא
שהתבוננתי בך
שעות עד
שראיתיך,
אני מתארת לעצמי
שזה נשמע
מגוחך,
אבל תיאור שכזה
לא מפריע לי..."
היא סיימה.
"עזבי" ,אמרתי
לה, "אנחנו לא
מתאימים". |
|
