|
הוא הביט בה יושבת על הספה לידו, ונשימתו נכלאה. תחילה לא ידע
מה יש בו בפרופיל הזה שמביא דמעות אל זוויות עיניו. רגע ארוך
עבר ואז הרשה לעצמו לנשום, אבל לא הסיט את מבטו. הרגיש שבדרך
שאינה מובנת לו כלל, הקו המשוך מגבול השיער עד למקום שבו הצואר
מתחבר אל עצם הבר
|
אני גר בעיר זרה,
דובר שפה שאיש אינו שומע.
|
לו בחלום אראה אותך,
לו פיסת צילה של בבואה
בזווית העין תחמוק,
|
מחטי העיניים המייסרות,
מזנבות בלחישה במחשבתי המתקשה,
כמו כלב-רועים בשיה רפת-כוח.
|
מביט בדממה שבחוץ,
יודע: לא אוכל לחודרה
אלא כדי קוצר ידי
הנשלחת בין שני סורגים.
|
מילים שאת אומרת לי כשאת כועסת
זועקות בי.
פעמים שהן שוקטות
ופעמים שהן גולשות בסמבטיון-פחדי...
|
|
|
למה כתוב שלח
לחמך שרוצים
להציע סלוגן.
אני דווקא מעדיף
לשלוח מיץ
תפוזים,
שבועז לא יהיה
שמן מרוב לחם.
תגובת מערכת:
בועז הוא לא זה
שמאשר את
הסלוגנים. זה
שמאשר את
הסלוגנים מעדיף
וודקה במיץ
תפוזים שלו.
עדיף אבסולוט אם
אפשר |
|
