|
תיאור מטאפיזי של הגיהנום שלי
"אין יום שלא עובר, ללא הרעמים
אני חושב שאני מתחיל להתאקלם פה, כל יום אני מביט למעלה
מתוך הבור הענק הזה, השמיים נראים כל כך כחולים
וכל זכירון נורא מהעולם של פעם נשכח
ושוב יש תקווה... ואז הסוהרים באים, הם מרגישים אותנו...
|
תלמידים, אנשים, אזרחים, ילדים ועוברי אורח, מזה יותר משנה
נמצאת מדינתנו האהובה, המולדת הקדושה, ארץ ישראל הנאורה במלחמה
קשה כנגד אויב עיקש, חיילים נהרגים, אזרחים ילדים תינוקות נשים
וזקנים נטבחים במקומות שונים, עלינו להשלים עם המציאות ולמצוא
דרך לפטרה!
|
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-לא...
-הא-הא, נפלת
בפח.
-איזה פח?
-נו, אבאש'ך
ערומקו? ואז אתה
עונה לא? ואז זה
כאילו יוצא
אבאש'ך ערום
כולו, כאילו?
-טו-הו-ב...
נניח...
-מה נניח?! נפלת
בפח, תפסיד
בכבוד.
-טוב, הפסדתי.
אז מה אני חייב
לך בתור
המפסיד?
-אתה חייב להגיד
מלא פעמים רצוף
ינתי פרזי.
פרופ' אפרוח
ורוד ופרופ'
אמנון ז'קונט
בעוד מפגש מוחות
מרתק. |
|
