|
מציירת מעט, מצלמת מעט ורוצה כל כך לכתוב שזה
כואב...
בבהלה קפצתי מהמיטה מבולבלת.
|
הג'וקרים בחפיסות הקלפים, תמיד גונבים לי את המחשבות.
|
אבא עמד בפתח, פניו לבנות, כבר לא הגבר החזק הזה, כמו חומה
גדולה שמכסה ומגנה. נראה חלש, שבור, סתם איש עצוב, מביט בי
במבט מרוקן מכוחות, מרוקן מתקווה. הרמתי בשארית כוחות אחרונים
שתי ידיים, שיחבק, שיאהב עוד קצת, רק עוד קצת לפני שיישבר
וישאיר אותי להילחם לבד.
|
שכנה רעה נפלה בחלקה של סבתא שלי, לא סתם רעה, מרשעת. כזו
שמחפשת סיבות לריב בכל הזדמנות כי בלי איזה ריב טוב לא עובר לה
היום.
|
מינוס ישבה ליד קצוץ-זנב, חטף-פתח ושימי.
למינוס קראו כך כי לפי השמועות, העירייה חטפה אותה יום אחד,
גנבה לה את הגורים של העתיד וכדי שכולם ידעו על כך, גזרה לה גם
חתיכה מהאוזן היפה שלה...
|
הלכנו כולנו לטיול וכאשר הרמתי את עיניי אל קצה הרחוב, ראיתי
ילד אתיופי קטן, שמיהר לטפס על מדרגה גבוהה כשראה אותי ואת
הכלבה.
|
שאני פשוט שמנה מהם ב-15 קילו, מבוגרת מהם ב-5 שנים, עמוסה
בדעות קדומות ומרירות של קינאה בטוסיק העגול והקטן שלהן,
בעובדה שאדום הולם אותן ואותי ממש לא, רק מבליט את קפלי השומן
הדקים שעוטפים את המקום בו היה צריך להסתמן לו מותן
|
תעתוע מסנוור מטיל צללים כהים
בחשיבתך, בליבך
מדחיק אהבות, זכרונות
מבליט פחדים, כעסים
|
בגה אצלי 9 שנים.
כשהצלחתי לקחת אותה לווטרינרית היא טענה שהחתלתולה שלי מעורבת
עם חתול בר. (לא פלא, בהתחשב בעובדה שהיא בטח היתה צריכה תפרים
אחרי הביקור הזה).
מאז שהיא אצלי עשתה לי רק נזק ואני לא יכולה בלעדיה, מוכר?
|
כמה קווים ומעט צבע, האובייקט עושה את כל השאר.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
אל תהיה נקניק.
האשה הקטנה
מאלפת דג מלוח. |
|
