|
לא כותבת שירים
לא חוטבת מילים לפסלים מונומנטליים.
חוטבת את הנפש
המילים הן הנסורת -
תוצר לוואי של התהליך
ערומה נולדתי
עירום יהיה גופי כשאגווע.
מה היא הכסות המתחלפת הזאת?
|
שכחיני האיש
שכחה מדבקת
למדני
מחיקת עוונות
|
דצמבר עוד מעט
והים חלק כפלטה
השעות זזות לאט
אין למעלה ולמטה.
|
את העצב מחליף צחוק
והנזירה את הזונה
וחוזר חלילה.
|
אין בי דימויים
ישנה רק דמותי,
מן החוץ כלפי פנים,
לומדת אותי
|
שוב חזרתי אל הים,
הפעם, לבד.
אחרי שהקפתי עצמי במחזרים,
אך שבתי להתעטף בפוך
|
אחר רפאני פציעותיך.
אין בך לרפאני פציעותיו.
|
|
|
בבה"ד אחד,
בנשקייה, בדידות
אלוהים. יש
עמדות שמירה
יותר טקטיות
בבסיס הזה, אבל
בכ"ז מצאו לנכון
לדפוק צוער
אומלל בנשקייה.
לא משנה, מה
שמשנה זה שיש שם
ימבה כתובות על
הקירות ומדי פעם
את הציור
האוקייז'ונלי של
הבחורה הערומה
שצייר איזה
מאונן. ובשמירה
אחת, הייתי
משועמם פחד,
לקחתי טוש
והלבשתי את כל
הבחורות. הא הא
הא! הלאה
המאוננים!
- סג"מ פסיכי |
|
