|
כמו לוליינית מתנדנדת על חוט
עדיין נתמכת בעצביי הרפויים
מופתעת מהזמן האחרון, בו מאורעות מבטיחים
מתגלעים לעומתי כהשתקפות מים.
צעד לא נכון של מישהו קרוב, או לא קרוב,
ואני מידרדרת לתהומות המחשבה.
"היזהרי! את עלולה ליפול!"
קורא קהל צופיי בבהלה.
אף פעם לא רציתי לעזוב את התיקווה,
חוט שני של אופטימיות שתול בי
כמו עורק נוסף. לכן, עם כל אכזבה,
אני עוד יותר מאמינה
ועם כל ציפייה שגויה
אני מחכה
להשתקפות המושלמה. ואם זו
רק השתקפות?
"..חוט שני של אופטימיות שתול בי",
לעולם לא אדע.
ולצייר אותך זה כמו לגעת בך, כמעט. לחדור לתוכך בעדינות אשר יד
אדם אינה מגעת אליה. לא בהתחלה.
|
אישה אחת הלכה לרופא משום שאיבדה את החיוך.
הרופא המלומד אמר לה, שאין מה לעשות כנגד מחלה מוזרה שכזו, אך
בכל זאת אמר שבניתוח פלסטי פשוט אפשר להפוך את החיוך לתמידי.
|
סוף השבוע הביא עמו תחושה של שקט מרגיע, טעם של דבר מתוק שלא
זכרנו כי התגעגענו אליו. מזה שלושה שבועות לא היינו לבד.
|
כל חיי רציתי לקנות בובה מתנפחת. בפעם הראשונה ראיתי אחת כזו
בטלוויזיה, כשהייתי קטן. הם היו בחדר מגורים די עכור בצבעיו,
גבר שנראה צעיר במעט מאבי הושיב בובה ענקית בצבע ניילון חיוור,
בעלת שיער בלונדיני מצויר, עיניים כחולות גדולות אליפטיות
וחיוך רחב, על הכורסא
|
תנועה הורגשה מכיוון השדות הלא זרועים. התקדמות מסויימת שאם לא
תפסה עינך במקרה, לא היית מרגיש בה.
|
אני אוהב כשהיא בוכה, אני אוהב כשהיא צוחקת.
אני אוהב שהיא צועקת, מתעצבנת ולאחר כך מחייכת.
אני אוהב אותה בכל המלבושים הקיימים
ומול עיניה השוקטות אין לי רחמים.
|
ואולי מלבד כוחך,
לא היה בי הכוח לענות בעצמי -
רק לתהות. בתהייה אני טובה.
טובה להתבלבל ולעבור סיבוב שלם
וצבעוני,
עד תשובה חלקית.
|
כשקמים בבוקר, אני
מנתחת את ההרגשה שלי:
רוצה אותך, לא רוצה?
בלילה, אמרתי לך שאני מתרגשת
התרגשות של הת-אהבה.
|
שתי נשים, חודרות אליי בעיניים עמוקות.
מציור של גוגן, על אבני חדרך.
שם הגעתי, ושמתי מקום,
שם נכנסת, חדרת- לא אך בעיניים-
והגעת הלום.
|
חול עשה אהבה כמו גוף
ואנחנו חיינו בין החופים.
|
אל תאמרו לי שאני חולמת חלומות אבודים.
אני אגלה זאת לבד
ואנצור את הדמעות בגרון
עד שיתאדו בחומו של זמן.
|
אני רוצה לאהוב אותך עד תומך
לינוק ממך כל טיפה חמה.
כולך, ראש מחייך עד כף רגל רוטטת,
ואז תתחיל מחדש.
|
לצלילי מוזיקה אירית,
ילדה משוטטת בעולם.
אתה אוחז בי: אתה מפחיד אותי?
רק מבקש, הישארי כאן.
קול רחוק קורא מן העבר
ואני סגרתי את דלתי לטעויות
|
כמו סוכריה
כמו סוכריה
אדומהעלמקל.
בלוטות הטעם שלי מכירות את מגעך
מבלי להתנסות ושפתיי
יודעות את הרכות המושלמת של שפתיך.
|
|
|
חמותי אמרה
שהגיע זמני
להמשיך הלאה. אם
הייתי קוראת
נכון את המפה,
אולי היום לא
הייתי גרושה. |
|
