|
עירית, ילידת 77.
חיה באושר באוסטרליה עם בן זוג ושני כלבים.
צמאה לתגובות.
אז איך קוראים אותי?
אם רוצים מצברוח טוב, "מעשה בחתולה שחיפשה את האושר"
וגם "הרוני של רוני". להרחיק מחולי סכרת.
"גג" ו"יש רק אחת" נוגים ועצובים משהו.
גם "סיפור סבתא".
"שימות" ו"סדנה למחול" קצת עצבניים.
"סוף העולם" משעשע והזוי. לאוהבי הז'אנר.
אם אין לכם פחד ממדעים מדוייקים, נסו להבין גם את
הצד המדעי של "סיכוי", תהנו ממנו יותר.
אם יש לכם, זה בסדר - גם הרובד הגלוי של הסיפור מוצא
חן בעיני אנשים.
מתי אמרנו להם לבוא?"
"בשבע, אבל הם יאחרו".
"למה הם יאחרו?"
"לא יודע למה, ככה זה".
"ומה אם הפעם הם לא יאחרו?"
"אז נדע שזה לא הם."
|
כבר שנה שלא דיברה מיכל עם אמה, אחרי מריבה טיפשית. אמה כעסה
עליה בטלפון, ומיכל כבר לא זכרה על מה, ואז כתמיד בשעת כעס אמה
טרקה את הטלפון. הפעם לא התקשרה מיכל להתחנן למחילה.
|
קול פסיעותינו הבריח אותו פנימה, אל הקונכיה. הסרטן לא מבדיל
בין צעדי טורף לצעדי ילדים שמחפשים קונכיות לעצמם. ודווקא את
הקונכיות המאוכלסות לא רציתי לקחת, לא רציתי לנשל מישהו מביתו
שלו.
|
חצי שנה אחר כך הבנתי שכמו שהביולוגיה אוהבת לבלבל אותנו ולשים
פנים יפות על אנשים מכוערים ולהזקין נשים צעירות, ככה היא גם
אוהבת לשים ילדים קטנים בגוף של גברים.
|
את רוני הכרתי כשהתחלתי לעבוד במסעדה, למרות שתמיד היתה לי
ההרגשה שכבר פגשתי אותו קודם. למרות כל הזמן שבילינו ביחד לא
הצלחתי להיזכר מאיפה הוא מוכר לי - אולי רוני פשוט היה כזה,
אחד שנדמה לך שאתה כבר מכיר.
|
בפעם השמונים ושתיים אלף קיללתי בלב את הבן זונה האידיוט ששכב
איתה כשהיא בייצה, ואחר כך שכנע אותה לא להפיל.
|
הסיפור שמייד אותו נספר
מתחיל בחתולה שחיפשה לה חבר:
|
מידי יום ביומו הסדנה מתרחבת
פה ושם צעד כזה מתקנים
ואחר זה מזה לומדים ונבנים.
|
זה עוד אף-פעם לא קרה למישהו שחיפש גחליליות, גם אם הוא שתה
הרבה מידי לפני זה או לא ישן כמה לילות, וכל מה שראיתי זה את
הכוכבים, ולא הצלחתי להחליט אם זה כוכבים או גחליליות שקיבלו
שכל ועפו גם.
|
זה כיף. באים אנשים, כמעט כולם במצב-רוח טוב, כולם בחופשה. הם
לא עניים. אם הם רוצים לקנות תכשיט בונציה סימן שהם לא גוועים
ברעב. רק צריך לעזור להם לבחור. ובשאר הזמן אני מסתכלת בהם
ורואה. זוגות צעירים מלאים בפוצי-קוצי, משפחות עם ילדים, אמא
ובת, ככה. וכולם נחמ
|
אשתו מזהה אותי מעל לראשים. אנחנו יורות זו בזו מבטים קשים כמה
שניות והיא נשברת ראשונה, פונה אל שרה. שתיהן צולפות בי מבט
שנתקל בחומת הבוז שתיקנתי מאז לבשתי אותה בכניסה. שרה מסמנת לי
עם הראש ואני עולה אחריה לחדר השינה.
|
שלא כמו שאר הסנאים של גרין פארק, זה נעמד על אחוריו ואגוז
בידו. יכולתי להישבע שהוא מחייך.
|
פיזיקה זה בסה"כ דרך פרקטית להבין איך העולם שלנו בנוי, אני
אומרת להם, זה המקצוע הכי טבעי בעולם, היא מקיפה אתכם מיום
שנולדתם. כולכם בעצם יודעים פיזיקה, רק עוד לא סידרתם לכם את
זה בראש. וזה מה שנעשה כאן.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
מי ייתן
ובגלגול הבא
יהיו לך בעיות
בעיכול לקטוז!
פרובוקטור. |
|