|
 ''המסכה האפריקאית'', מאן ריי, 1923 |
אלמה 3
פרסמה בכתבי עת לשירה: "שבו", קשת החדשה, כרמל.
קיבלה מקרן ת"א, יהושע רבינוביץ', מענק לצורך הוצאת
ספר שירה שעדיין לא התממש.
אותו בוקר, יצאה מא-אאורה ונעמדה מול עגלתו של מרקו. הסוס
הנבעת הזדקף על שתי רגליו האחוריות וקפא כמי שראה פרצופה של
גורגונה.
וגווארדו המשוגע עקב מהחלון.
|
הסניוריטה היפה, כשחולצתה הדקה צמודה לשדיה המלאים, בטנה
השחומה חשופה, ופרח אדום בשערה השחור והגולש, חייכה אליו מעל
המדורה. עוד מעט תשחרר את ידיו הכפותות לאחור, כך שיצליח להגיע
לאחד האקדחים שבחגורותיהם השמוטות של הגברים הסרוחים בהבל
שיכרונם.
|
"יש לך חייזר בחדר שינה," בישרה לי. "לא, בעצם זה לא חייזר, זה
יותר כמו חזירה עם רגליים של תייש וראש של אריה. זה אומר לך
משהו?"
|
יש! הפוסטמה האפורה מתה!
אני נשארתי לחגוג לבדי בחנות. אם כי לפעמים מתגנב ללבי החשש
שאסיים חיי כרווק זקן בכלוב פלסטיק ורוד.
|
את ציפור הזהב
בכלוב עץ פשוט
|
לא רוצה לא מסוגל
להיות המנוול הזה
שבסוף ישבור אותך
|
זה באמת לא מסובך
אותו אני מחבבת
אותך אני אוהבת
פשוט כך.
|
אוהב ים אוהב אוהבת הרים
לא נפרדים...
|
אוהב לחלום עליך
לדלג על כאב
של הלב
עוד דואב
מהסס
שוב להתאהב.
|
אתה אומר שאתה לא מצייר הרבה
ואני מבינה שאתה גמור.
|
אל תתלוש לפרפר יותר
תן לו לעוף
לחפש יקום אחר
|
אנה רבת פנים תני לי לאהוב אותך מבפנים אולי תתרצי ולא תגמרי
כל כך רע
אני אהיה רך איתך אני מבטיח לך ולא תצטרכי יותר לחלק את הפנים
שלך לכל כך הרבה כיוונים
|
מסתבכת-בוכה
אפופה ענפים מופלאים
אבל קליפה קשה
חיפושית בעלים מחפשת דרך
אסור לקטוף פצעים זה עושה חורים
|
אתה שר רחוק
לוח ריק ממתין לי
לא ניפגש במיתר דק
|
לכל האפרודיטות שהתייבשו והוונוסיות שהצמיחו ידיים
|
הבוקר נגמרה לי מציאות
עפתי מהגוף שלי
כמו חלום
והחלום העיף אותי למציאות
בלי מחסום
בינך וביני
|
פיך הקטן, מעוצב להפליא
מחייך בערפל נסיכות שמורות היטב
|
אתה שותה ומבזבז
מנות רגש אחרונות
לפני שיכבה
לך הלב
עם הכבד
|
אין קצה לעקלתון
גופותינו מסתבכים מעבר לכל
הכוכבים בחללים קטנים
ששואבים
כל מה שהיכרנו
כילדים
|
אתה שוכב איתה
וחושב עלי
נמשך והולך הולך אלי
|
ג'וי הולכת על החוף
תוקעת כפות יחפות בחול
|
בלונדיניות גבוהות, בשם מרילין,
דוקטורנטיות לאסטרופיסיקה, בודקות
אדוות רפאים בחלל.
|
דנה מחכה לדני דין
הרואה ולא נראה
מה רואה דנה?
|
היאספו סביבי ואספר לכם סיפור
שאין לו התחלה ולא סוף,
אגדה שלא בזמן.
|
אני בוכה ולא מאמינה
בשתיקת הרוח
יש מאמר אכזר
|
הסיפור מזדקר מחוטם שירי
כאבצס שלא התנקז.
|
ממחוזות הררי לבי מגיחות
מפלצות אופל
לערב מחולות אצלי
בדשא
|
שמיים רגילים מעל נוף לא מצוי
או שמיים יוצאי דופן מעל גבעות רגילות
הילכתם שם חבוקים, את והנער
|
פתאום בין טיפות המוכר
צומחת מן קשת
|
שקיעה וקצת.
נוסעת במונית לא ידועה.
|
פעם אחת רציתי אותך
שמש גדולה בכתה בגן
|
אני מכוונת לנקודה
בקצה אגודלך השמאלי,
ומשם לשרוול מתקצר וחושף
גלד זרוע מנצחת
|
נמלטתי.
חלמתי מלאך בעורפי נשך.
|
כמו זבובים רוחשים
גברים נושפים נושמים
בפסגות
מקיאים בכמויות
בתחתיות
מתחת גברות מאד
עדינות
טרופות קופצות גולשות ומשתגעות
בשיחות משוטטות
|
קח אותי רחוק מסיפור אגדה
חבק אותי בזרועותיך
ושוב נרוץ כמו ילד וילדה
לאופק הקרוב
|
מבין אלמוגי מעמקיה
מגיחה סרפינה אל תשוקתה
|
צריך להזכיר לי איך מגדלים בעציצים
צמחים תמיד נובלים אצלי
|
פתאום החשיך הכל -
עוד מספר אנשים נותרו ברחוב.
ניסיתי להחיש צעדי, ולא יכולתי,
הייתי כמשותקת.
|
בשעת דמדומים
הצללים נדמים ברורים יותר
|
כמה שאצרח למשטרת-דרכים,
לא יעזור לי.
|
הקפתי חומה סביב לך,
שבע פעמים רצופות
|
מניפה אחת
הספיקה לסמוראי
לשפוך דם-לבו
|
אהבתי אחד מהלב,
מהבטן,
מהווגינה.
והתעלמתי
מלבו הממאן.
|
כשאלקט פזורי אהבתי בשדות עשנים
אתור אחר ראשך הערוף
|
כל גוני האדום והזהב נמסים והולכים
אני חיקוי נלעג לרוח המנפנף אחרית החוף
|
להפיק את מחזותיו
בערוצי מציאות בקליטה טובה
לבטל חוזה יהיר ועקר
שמותירני שחקן ז'
מאחורי הקלעים של חיי
|
מאי-לאן כונסת מניפותיה
צ'י-יאנג מכתר חרבו
|
גברים משרקקים קטנות
כשכל הצ'יקיטות עוברות,
מעכסות במרץ
חריצים חשופים.
|
מערבבת מנטרה סכרינית
אותיות לימון או חלב
וחותמת דבש
|
תודה. עכשיו נשארנו רק אני ואתה
ורוסו-רביט בצרות.
|
ספרתי אלפי עלי פרחים
ונשרה טיפה
מעין מדממת אהבה
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
אם החיוך שלך
שווה מליון
דולר
אז לפחות תשלחי
תמונה בדואר |
|
