|
הנ"ל עובדת ולומדת כתיבה. נולדה אי שם בתחילת שנות
השבעים בעיר הנידחת ירושלים. השכלתה הבלתי פורמאלית
נבנית אט אט מנסיונה באוניברסיטה של החיים.
גם ג'ינג'י לא מפסיק לחכות לו מאז. יום אחרי יום יושב על
השביל, ממתין, או אוכל את הקירות, או מיילל. הברק שבפרווה שלו
אבד לנצח, לא משנה מה אכל וכמה ליטפנו אותו.
|
ימים רבים בילתה במסתור, מהרהרת או מחדשת את המקום או מציצה על
הדוד רוני מבין שלבי הגדר. משהו בדוד משך את תשומת לבה. אולי
היה זה השפם שלו, שייחד אותו מכל האנשים שהכירה, או אולי ידי
הקוסם שנהגו להמציא במהירות רהיט מתוך ערימה של חתיכות עץ.
|
לא חשוב כמה פעמים היא כבר קראה לי טיפשה זה תמיד מרגיש כאילו
מישהו שפך לי לתוך הבטן מיץ לימון וחומץ מעורבבים בהמון סחוג
ועראק.
|
"בחיים לא ראיתי דבר כזה" אני שומע את קולו של הפאראמדיק מתוך
ענני הערפל החושי שמקיף אותי "איזה מטורפים יש בעולם" הוא דוחף
את האלונקה ודלתות האמבולנס נטרקות. סביבי יער של מכשירים
וצינורות, הסירנה מהמהמת
|
ליד "מוצא המינים"
נח בנון שלנטיות
התנ"ך
|
טפטוף של ניקיון חלקיקים צונח אל הארץ המטרפת
יבשה חרוצה ממתינה לנגיעה החולפת
ברגשנות סנטימנטלית נפרדת היום
|
מתוכי נבראתם
פני נופת מלאכים עטורי משי פרוע
|
רשעות.
אין מקורה בטעות.
נובעת היא ממעמקי בארות גדושות כאב ורעלים
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אלימות לא פותרת
כלום!
אבל מחשבון כן!
משועממת בגילוי
מדהים |
|
