|
עבדתי במסעדה כמו שפחה. הבעלים איטלקים או סיציליאנים, תלוי מה
רצו שיחשבו שהם, אהבו שהבחורות במסעדה עובדות בפרך למענם. נתנו
לנו פקודות במין הנאה מחויכת. מי יודע מה עשו להם בבית, הנשים
שלהן.
|
זה לא היה חלום. כולם עמדו סביבי ועודדו אותי. עוד קצת...
תדחפי... תנשמי... תדחפי... זה יוצא... הוא יוצא...
אפשר לחשוב שאני צינור הפולט ערמת חיים.
|
סה סה מופיע אצלי רק בחלום. כשהוא מופיע מיד שורה עלי רוגע.
הוא יודע שאני מחכה לו והוא לא מאכזב אותי. יש בינינו תיאום
שקט. זה לא שהוא מדבר אלי.
|
פליכס היה בן יותר מ- 70 שנה כשנפגשנו וישבתי עם דודתי בבית
קפה. הוא היה קטנטן, צמוק אבל לבוש בצבעוניות מרתקת. כולו בליל
צבעים. כמה נחמד חשבתי לעצמי, ומלא חן. הוא התיישב לידינו.
דיבר עברית משובשת. שאל אם נסכים לנהל את השיחה באנגלית.
|
לרוברט היה שיער דק ועדין כמו חוטי משי. שיער צהבהב, נופל על
המצח. הוא היה מסיט אותו בתנועות איטיות, כאילו נגע באוצר
שביר. בתוך הגוף שלו רבץ פאון שריד מיערות סקנדינביה. איך
הוא נקלע לאמריקה אני לא יודעת.
|
|
|
