|
irisglick
 
אחרי שגדלה במושב ובגרה בקיבוץ, כתבה את מרבית
שיריה בגיל בוסר ואז נקטעה הכתיבה קצת אחרי הגיוס,
אחרי שנים רבות שעברו, נישואים קצרים לידה, עוד לידה
וגירושין, נפשה הכלואה נולדה מחדש באוקטובר אלפיים
ושש,בכתיבת "הנבואה", התחייה מחדש.
למה בחרתי בדרך הזו
ששביליה פוצעות את ליבי
|
רציתי לחזור שוב
להיות אני
לגעת בפרח
לחלום שנית
|
כולם חושבים שאני עצובה
כי איני כותבת שירה שמחה
רבים חושבים כי אני בודדה
כי ראוני גולשת באתרי אהבה
|
החיים אשר חלפו לי
בין אצבעותיי
הותירו אותי מוחקת
את כל זיכרונותיי
|
אף אדם לא ידע
את שחש אז לבה
|
עצוב לי הרגע
בוכים הימים
קפאה לי הנפש
בורחות השנים
|
הלב שלי נתון רק לך
נושמת אני את חום גופך
|
אם יגעת, מצאת, תאמין
איך יגעתי ולא מצאתי במה אאמין?
בחולשה של הרגע
שהכניסה כל פגע?
|
רציתי לחבוק את היום שיבוא
כשאבה ללטפני, כבר לא חשקתי בו
הוא הביא עימו קושי
שמא עוד מצוקה
|
אם הסהר שלי נמוג בגללך
אם הצער שלי התענג בליבך
|
עלי כותרת הוא מסיר
מתפרחתו של פרח האהבה
אוהב או לא?
אין עדיין תשובה.
|
את שאיבדנו אין להשיב
ואם פגענו אז די להכאיב
|
איך הנפת אותי
מעל פני תהום
כשבאת בחשתי
במיץ הגיהנום
|
ביום ההוא בלילה הזה
חשבתי שהוא הגבר הזה
|
לעת ערב אפליג לי
לחוש את מגע ידך
הליטוף של שערי
שהמיס את נוקשותי
|
איוב חובבן
כבר עברתי יותר
אלוהים השתקן
שוב נשברתי מהר
|
ארבעים חלפו
הוא עדיין זהוב
שיערך הגלי
מעטר הכל מקרוב
|
פעם חשבתי שאני כותבת
שירים יפים
ניסיתי אפילו לכתוב לך
שיר אהבה
אבל הבנתי, היום
|
בשדה הקמה
זוג, שקיעה וחמה
ומילים נסתרות
ומבט דורש נחמה.
|
את מילות האהבה לא אדע כבר לכתוב לך
את מידת האכזבה לא אדע עוד לחרוז לך
איך נגעת בלבי כמו רוח סערה
כבשת את נפשי במהירות כנמרה
|
יושב על אבן לבנה
בשפת הים חושב
דברים קשים כמו מלחמה
עוברים בתוך הלב.
|
האהבה שלך אליי
מכרסמת בגופי
בוא אליי הלילה
ותאהב אותי
בוא אליי הלילה
ותרווה את נשמתי
|
לפעמים הייתי כל כך רוצה
להיות איתם, שם.
|
כל הכאב שאתה מנסה להחדיר לליבי
כל הכפור הפורץ מדי פעם לתוך נשמתי
|
אל הארכיון האישי (17 יצירות מאורכבות)
|
|
סליחה, ראית כאן
אולי איזה
אפרוח ורוד
מסתובב בדף
האחורי?
אימא תרנגולת
במצוקה. |
|
