|
"בינתיים אני מוצאת את עצמי
כותבת עוד שורות של עינויים..."
במוחי המתערפל
איבדתי את קולי ואת חושיי
|
כבר יצאתי
מחוץ לגבולות העיר
מחוץ לגבולות המדינה
מחוץ לגבולות היקום
ועדיין לא מצאתי שקט...
|
כל כך שקט עכשיו
רוצה להיות כבר במקום אחר
כל כך עצוב עכשיו
שונה לי, לא רוצה להיזכר
|
שירים שלא חיברו להם מנגינה
מהדהדים לי בראש
עוד כמה מחשבות אני
יכול לכבוש?
|
ואתה שוב זכרון קצר
תערובת נפלאה של רגעים
שעברו, שחלפו, שהלכו בדממה
רק רחשי הלב הנוטפים
|
איך אקטוף אותך
משמיים נוטפים?
|
לפעמים,
סתם באמצע הלילה,
היא דופקת לי בדלת בחשש
מספרת לי מה כל כך מטריד אותה.
|
מה כבר נשאר לי?
רק לדמיין את הדמעות שלי
נופלות על הכרית שלך
מה עוד אפשר לראות?
החלומות שלי מתעוררים מעצמם
פורחים אל תוך הקבר שהכנת להם
|
ובסופו של יום
נשארו לצידי רק מחשבות
מניחה את הראש על הכר
ומדמיינת את דמותך באפלה
|
שבר
דמיון
בחשכה
משחק אחד לפני הסוף
מוכר כל כך
רוצה רק לעטוף.
|
זה אולי אתה מופיע בחלומי כל לילה,
מעלה בי רגשות שכוחים,
רגעים שלא היו לי חודשים.
|
|
|
משיח רוצה
להגיע, אבל הוא
תקוע בתחנה של
קו 56.
משיח, ג'ובניק
מהקרייה שמדבר
על עצמו בגוף
שלישי עקב
אישיות
נרקסיסיטית מעצם
שמו, מסביר לאמא
למה הוא מאחר. |
|
