|
פשוט "אני" ומעט מהדמיון שלי, לא מעבר לכך.
הוא המשיך לרחף מעליי בעודי נצלית מהאש סביבי, אף על פי שכבר
הייתי רגילה לביקורים שלי שם כי אחרי הכל כל האנשים המעניינים
נמצאים שם.
"נו, עכשיו קיבלת כבר שיזוף?" הוא שאל אותי בלעג.
"מצחיק מאוד, גבריאל, אולי תחזיר לי אותה וזהו?"
|
החיים הם לא שחור-לבן, ישנם עוד המון צבעים שאני רואה עכשיו,
אבל אתה עדיין מנסה לגונן עליי,
כמישהו אצילי שגורר אותי אל האור.
|
החיוך האחרון שלה מלא הכאב ימשיך לרדוף אותי תמיד. היא הצילה
את חיי אבל באיזה מחיר...
|
לאחר מכן - קרירות.
הוא המשיך בדרכו בדיוק כמו בזיכרון הכאוב שלה, שבו הוא היה
ו... לא היה.
הוא המשיך ללכת. הפעם היה זה הוא שלא יכל להישאר. הוא הביט בה
במבט אחרון ובחצי חיוך לחש כמה מילים לפני שדהה כמו חלום...
|
היה שחור, היה לבן והיו גם המון צבעים אחרים שלא טרחתי להתבונן
בהם לפעמים... כל כך הרבה דברים שלא הבחנתי בהם... כל כך הרבה.
|
טריקת הדלת של אותו החדר הדהדה במסדרון גם כשיצאה ונכנסה
למכוניתה. התיישבתי במושב האחורי. היא אפילו לא שאלה אם אני
שם, היא לא הבחינה בי או אמרה משהו, היא פשוט ישבה שם באפס מעש
והתבוננה מבעד לחלון.
|
הרגשתי כאילו הייתי שם לפני כמה דקות, אבל משהו השתבש...
מחשבות רבות חלפו במוחי בעודי רצה. לאן? אני עצמי לא ידעתי.
ניסיתי לעצור, אך הרגשתי כאילו רגליי לא היו שלי, כאילו מישהו
מפעיל אותן במקומי, כאילו שאני נשלטת על ידי מישהו, כאילו שאני
לא אמיתית.
|
פורצת את הקופסא, שנעלתי מזה זמן רב וחשה שוב בחמימות שלך,
עוטפת אותי, עוטפת את מה שנותר בי עוד ולא ננעל, כמו כל השאר.
מלטפת, מלטפת כל נקודה שזקוקה לכך.
|
זה שנתן לה הכל ושום דבר,
זה שלקח הכל ותמיד נראה קרוב ומוכר.
|
You can make me hate you, you can make me want you,
more than anything that I've known.
To want you more when soon,
one of us will be gone.
|
Had no reason for sadness
You have never been mine.
|
I promised myself not to cry when your gone
But as you went away my own strangt was all gone.
I need someone to help me, can't you see?
I need a hero and that just can't be me.
|
Longing to hold him
Or to stand next to him.
Longing to hold him
Just like in my dreams.
|
היא תשתוק.
לא תשאל היא מדוע
והשלג יפשיר כדמעה.
|
את רק ילדה,
ילדה שאין לה גבולות.
ילדה,
שלפעמים טובעת בדמעות.
|
אני לא אשתנה,
אני לא אעזוב.
הישאר כאן מעט
וחשוב, רק חשוב.
|
כמו פלסטלינה בידי היוצר,
אני נמסה אל מולך,
חסרת עמוד שידרה,
מאבדת את עצמי בך.
|
את כולה היא נותנת
לא דורשת תמורה.
והזמן שאבד, לא ישוב חזרה.
|
היא רצתה שוב לעוף.
הוא תלש את כנפיה.
הוא גנב את חייה מבין זרועותיה.
|
הנה כבר השחר עלה,
החושך ברח ועמו את הפרח לקח
|
תמיד היה חשוב לי שתדע שגם בפניה הבייתה,
לבד,
אינני בודדה
|
כמו שהיו בליבי נצורות,
על ריסי עיני הדקים תלויות,
לא נושרות.
|
אין דבר שהוא סתם,
אין דבר שמאבד חשיבות,
תמיד ידעתי שבסוף,
תישאר החמימות.
|
עזבת
אתה אינך
הכל שקט
סביב דממה.
|
מתנהג כאילו איש לא יודע,
אך אני,
תמיד אוכל לראות.
את מה שאבד
|
לבי הסדוק לא הפסיק עוד לפעום
אני בחיים
על סף התהום.
|
נפש תמימה
רגע אחד, וכבר אין.
|
הלילה סוחב דמעותיך רחוק.
המחר עוד יבוא
בתקווה שוב לצחוק.
|
רק רעב בלתי נדלה וצימאון בלתי נשלט אלייך.
שותה את מי הגשם,
מתמסרת לרוח הקרירה העוטפת,
מנסה לחבק את קרני השמש כדי להתחמם,
עוברת עוד יום...
|
לעצור הכאב
לעצור הדמעות
לעצור את הכעס
להפסיק גם לחיות?
|
עכשיו אתה רואה,
זהו כל עולמי,
מבעד עיניי,
עירומה מחומות,
אני.
|
רצונך הוא לצרוח
אך את לא יכולה.
חלומות לא באים
את לוחשת תפילה.
|
התבונני בי היטב ואמרי לי מה את רואה, עוד אחת שחושבת ומדברת
אל הקירות והמראה.
|
You May Have Seemed Dreamy - But You're Not My Dream.
|
Reimagine you, Reimagine me
|
צילום השקיעה מעבר לפסיי אושוויץ ביקרנאו. השקיעה העצובה דווקא
מראה על החיים שאחריי. סוף הוא התחלה של משהו אחר.
|
תמונה נוספת שצולמה מזווית מיוחדת במסעי לפולין.
|
|
|
זרוע הברקן שלי
אינה כמו פעם |
|
