|
נולד בשנת 1984 בעיר היין, הקניונים והערסים (ראשון
לציון - לאיטיים שבינינו) והוא מתגורר באותה דירה
מסריחה עד היום. אך בעזרת השיים עוד שנה בערך הוא
יעבור לבית חדש במגרש שקנו הוריו ואז יהיה לו יחידת
דיור נפרדת שבה הוא יתהולל כאוות נפשו.
בינתיים הוא משתדל להעביר את הזמן ומקווה שתאהבו את
יצירותיו שנכתבו בדרך כלל במצבים נפשיים קיצוניים
כגון דיכאון, כעס, זעם, שיעמום מוחלט וכו' בתור
איזושהי סוג של תרפיה. זה הכל לעת עתה. תהנו!
(ותודה לאסף גולדנברג על העיצוב של התמונה!!! אתה
הגבר!!!)
יומולדת, סתם עוד יום
התנפץ לו עוד חלום
כל כך הרבה שנים
וכל כך מעט עשיתי
|
מוקדש למור שאת השם משפחה שלה אני לא יודע ולא אדע, ואני מצטער
אם החבר שלך קורא את זה :-)
|
אנשים סובלים ולך לא אכפת
אסונות יש הרבה ונסים יש מעט
אנשים טובים סובלים יותר
לאנשים רעים אתה מוותר
|
אלוהים שלי רציתי שתדע
השקר הוא אמת והאמת היא אגדה
אם אתה שם, אם אתה קיים
אז תדע שלך לא אסלח לעולם
כי העולם שבראת מלא עכשיו בדם
דם נשים וילדים שלא זכו לגדול
יפים ומכוערים, חכמים וטיפשים,
דבר אחד משותף לכל, כולם עכשיו מתים
הדם זורם כמים בנהר הירדן
|
ה' עוז לעמו ייתן(?),
ה' נותן לעמו בתחת
ה' שילח בנו אש גהנום
הילדים מתים והזונה גונחת
|
לא, אני לא ראיתי יותר מדי הוגו תודה על ההתעניינות..
|
יונה מסכנה, גדולה ושמנה
בחלוני קיננה וגם חירבנה
אז אמי התעצבנה, הביאה לי מוט
וצוותה עלי ביונה לחבוט
לא רציתי לחבוט ביונה
לא הגיע לה למות בשל חרבונה
|
כל מה שרציתי היה חלון
עם נוף של ירוק ועצים ופרחים
לא של בטון וכביסה של שכנים
|
אלוהים הוא טרוריסט
האדם הוא רק פצצה
|
שוב מוצא את עצמי במצב לא נדיר
שוב לבד במיטה, בוהה לי בקיר
מחכה לבוקר, שיעיר את כולם
מחכה לשינוי, שירעיד תעולם
מתוסכ לאללה ממשיך שם לשכב
באיטיות משתלט עלי הרעב
רעב למזון, אך גם דברים אחרים
סקס, סמים וסתם ריגושים
לאט לאט אני מרגיש אני נרדם
|
החיים שלי הם כמו רחוב ללא מוצא
כל חיי אני הולך לסוף בלתי נמנע
חשבתי שראיתי את האור בקצה המנהרה
התברר זו היתה רכבת
|
אני נמשך אליך כמו פרח לאור
כל יום בלעדייך שחור לי משחור
אוהב אותך ולא מתייאש
נמשך אליך כמו פרפר לאש
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
קשה להיות כבד
כבד להיות קשה
|
|
