|
"כשאני משתמש במלה," אמר המפטי דמפטי בנימה של בוז
ניכר, "מובנה הוא בדיוק המובן שאני בוחר בשבילה - לא
פחות ולא יותר."
"השאלה היא," אמרה אליס, "אם אתה יכול לכפות על
מילים מובנים כל כך רבים ושונים."
"השאלה היא," אמר המפטי דמפטי, "מי כאן האדון - זה
הכול."
אליס היתה נבוכה מכדי לענות; וכעבור רגע המפטי דמפטי
פתח שוב. "למילים יש מזג רע, במיוחד לפעלים; אלה הכי
גאווותנים - בתארים אתה יכול לעשות מה שתרצה, אבל לא
בפעלים - ובכל זאת אני יכול להשתלט על כולם!
חדבדוריות! זה מה שאני אומר!"
"תואיל להגיד לי, בבקשה," אמרה אליס, " מה זאת
אומרת?"
"עכשיו את מדברת לעניין," אמר המפטי דמפטי, שנראה
מרוצה מאוד. "ב'חדבדוריות' אני התכונתי שמיצינו את
הנושא וכדאי שתגידי מה את מתכוונת לעשות הלאה, כי
אני מניח שאת לא מתכוונת להתעכב כאן כל החיים."
"זה המון בשביל מובן של מילה אחת," אמרה אליס בנימה
מהורהרת.
"כשאני מטיל על מלה לעבוד כל כך קשה," אמר המפטי
דמפטי, "אני תמיד משלם לה תוספת."
(לואיס קרול מתוך "אליס בארץ המראה")
תודה שקפצתם לבקר!
אשמח לתגובות.
המלצות המערכת:
מה את שרה http://stage.co.il/Stories/80093
הנקמה http://stage.co.il/Stories/90494
לרוב תמצאני שותק
http://stage.co.il/Stories/210286
תוחלת חיי http://stage.co.il/Stories/292247
כדאי לקרוא:
איסור נגיעה http://stage.co.il/Stories/74987
ילדה ואיש http://stage.co.il/Stories/289482
אחותי את http://stage.co.il/Stories/292248
זוכר כמעט הכל http://stage.co.il/Stories/400803
הנה שם בקרן הרחוב מתחוללת סערה
ממש לאור היום בחור ממשש נערה.
הוא נלחץ אל הקיר, והיא בינתיים.
היא לוחשת לו דבר מה במתק שפתיים.
|
כשריחפתי בתוך הריק
פרוק משדה המגן החשמלי,
את באת.
עם קרן-הגרירה המהפנטת שלך
|
אמרי כי אחותי את
מפני שאיני דודך,
ומפני שאהבתי לך
עדיין היא אהבת אמת.
|
למרות שהכל פורח,
למרות שהפרחים מלבלבים
|
שם, בפינה החבויה בבית הכנסת,
על כיסא העץ הישן.
לבד.
|
הכלב נובח, אך איש לא פוחד
העכבר בורח, ואין איש רודף
הקוסם מקסם, וחושש- האם כולם יודעים,
שכל הקסמים הם שקרים, הבלים?
|
לו הייתי הבל,
שאוהבים משתעשעים בו
באויר הירושלמי הקפוא.
שילדים מדמים עצמם עימו
|
בוא נרקוד ביחד כל הלילה
נקרע את העיר, ונשתגע
בוא נרקוד עד כלות
|
את עורפכם אני מכיר היטב
את השקט הצפוי, ומתוכו את הכאב.
|
בשקט,
לזוז בשקט. לאט
שלא אשים לב.
|
זוכר כמעט הכל.
מילים שנאמרו בלהט
מילים שנאמרו ברעד
מילים שנאלמו.
|
לא חרב הבית על שפיכות דמים,
כי אם על הדמים.
|
בחלומי, ידי אימי
מלטפות את ראשי
מאמצות לתוכה את ליבי
ופניה מאירות לעברי
|
אותו היום היה באמצע חורף
הגענו אל הים בהפוגת גשמים
החוף שומם, רק בוץ וים ורוח מנשב
וילדה (בת כמה?) ואיש, עומדים, שותקים
|
יש אהבות שלעד יונצחו
בהמייה מלווה בדממת מוות
כפרח הפורח ליום אחד וקמל, ויופיו נחקק בנו לעד
ומעיד על דלות אהבת הדבורה אל הפרח
|
לא עת היאסף המקנה,
ובכל זאת, כבדה האבן על פי הבאר,
ואין יעקב שייגול אותה מעל ליבי.
|
ואתמול בלילה כשלא באת
והייתי לבד. כמו שאת, כמו שאת.
|
את כלי.
כלומר אמורה להיות,
בעזרתי.
ואני תוהה איך תהיי כזאת,
|
ולהבא נתקרב וניגע
בעצב החשוף
|
את צופה בי מקרן המזבח
מנסך עליו, כצדוקי, את דמי.
ואני מייחל עוד לקץ הפלאות, לימים שבעה
אז אאגד אותך. רק אותך.
ו
|
ואם כן, ילדה, מדוע לא עכשיו?
|
הן ראשה תמיר אל על
הן שערה שחור - פחם
הן זיק נוצץ מבין עיניה.
מה חשבתי לעצמי?
|
מה רבה אמונתך להעירני בשחר
מיבטחי אשים בך ביום ששון ביום צער.
|
כי יש בי כאב - והוא איום ונורא
ואין בי שמחה - אך גם אין בי תוגה.
|
יותר מדי מים
פחות מדי חלב.
|
אני מביט בך בעיניי האוהבות,
חש בעינייך המלטפות
את ליבי.
ואם עינינו עוד יקדו באש קנאה בוערת
|
זה שבע שנים (או כל חיי)
שאני כלוא בעיר.
אפילו עבד עברי
כבר היה יוצא חופשי.
|
יש לו מין חיוך כזה
שיודע.
רק אתה לא
מוכן, להיות טרף קל
|
אני חי 10,177 ימים בדיוק.
אם אחיה תשעים שנה
נותרו לי עוד 22,673 יום.
|
"האמת היא שאני חולה, סך הכל עוד כמה זמן יש לי לחיות? אני לא
כמוה. אני רץ .כל יום. יש לי , איך הפסיכיאטר קרא לזה -דלקת
קרום המוח - כשבכלל יש לי סרטן במוח. בטח, אני יודע. אני בריא
כמו שור אין לי מחלות : לא שחפת ולא אפילפסיה ולא סכיזופרניה-
אולי רק קצת, ולא
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|